דברים שרואים משם

דברים שרואים משם

יש רגעים שאני מרגישה כאילו המוח שלי עומד להתפוצץ מרוב דברים שאני צריכה לזכור. אינספור פתקים באייפון ועל יד המחשב, רשימות על הלוח ובמאחורה של הראש. לו"ז, לקוחות, חגים, פגישות, עבודה, עבודה, עבודה. אני סוגרת חודשיים עמוסים במיוחד בסטודיו, מרוץ נגד השעון, נותנת את ה-100% שלי ועדיין לא מספיקה הכל. זו הרגשה קצת מתסכלת. בסוף כל יום אני מתיישבת על הספה ומרגישה כאילו אני אחרי ריצה, מתפרקת ונרדמת ועוד יום חדש מתחיל לו. באמת שאין לי מושג איך הזמן רץ

קראי עוד »
תעשי את זה כבר

תעשי את זה כבר!

בשבועות האחרונים, כמעט בכל בלוג מקצועי שאני עוקבת אחריו, כולם מדברים על אנשי העולם החדש. מילניאלס. דור ה-Y. אנחנו. ואם הרבה זמן חיפשתי אישור לכל מה שעובר עלי מבחינה מקצועית אז הנה, יש לזה כבר שמות. מאוד הטרידה אותי העובדה שאין לי עבודה קבועה, ותק, תנאים סוציאליים וכל המושגים האלה שספגתי בילדות כיאה לבת של עובד הסתדרות. מה יהיה? איך אסתדר בפנסיה? האם אי פעם אני אוכל לפרוש בכבוד לגמלאות? והאם בגיל 32 אני באמת צריכה לדאוג לכל זה? (התשובה

קראי עוד »
לא-אמא-מושלמת

5 סיבות למה אני לעולם לא אהיה אמא מושלמת

מכירות את הצורך הזה להיראות כאילו הכל אצלנו הולך לפי התוכנית כל הזמן? הבית נקי ומסודר, הרצפה שטופה, הצעצועים במקום ואם מישהו יגיע בהפתעה אנחנו נמצא את עצמנו מתנצלות על כך שחיים בבית שלנו ושבדרך כלל זה ממש לא ככה? מכירות את הצורך הזה שהחיים שלנו יראו כמו לוח השראה בפינטרסט? שכל עבודת יצירה שנתחיל עם הילדים גם נסיים והיא אפילו תיראה טוב? שבסוף היום, 19:30 בדיוק, הילד ירדם ואת תתקתקי מיד את הכל ואז תכיני לעצמך כוס קפה ותשבי לקרוא מגזין לייף סטייל על הספה עם מיליון כריות

קראי עוד »
מהבקרים האלה

אני הולכת לשבור לכם מיתוס – אמהות זה לא כזה מתגמל

טוב, לא ברוב הזמן בכל אופן. אם אי פעם בזמן הקרוב אני אשקול להביא עוד ילד תזכירו לי את הבוקר בו הפרק של מיקי מאוס ב- VOD לא תאם את התמונה שמפרסמת אותו. זה מהבקרים האלה שהוא קם ב-4 בבוקר, הפוך, ולא מפסיק לבכות. לא משנה מה. זה הפסקול הזה מסרטי האימה "איייייייייייייי". ואני מאבדת את זה. אני הולכת לשירותים – הוא בוכה הוא רוצה דייסה – בוכה. אני קמה להכין לו דייסה – בוכה. אני אוכלת – בוכה בובת

קראי עוד »
רק בישראל, רחלי שלו

רק בישראל / רחלי שלו

אני אתחיל בוידוי. אם יש משהו שאני ממש אוהבת זה נשים יוצרות. ואם יש משהו שאני הכי הכי הכי אוהבת זה נשים ישראליות יוצרות. אני אוהבת לראות את ההתפתחות השקטה והאצילית שמאפיינת, בעיני, אישה יוצרת. אני אוהבת לשמוח איתה על כך הצלחה קטנה וגדולה. אני אוהבת לשאוב מהן השראה, להגיד ככה אני רוצה להיות, לשם אני רוצה להגיע. וכך בדיוק הכרתי את רחלי שלו, האמא והפסים. נתקלתי באיור שלה בפייסבוק וכמעצבת גראפית ישר התחברתי לצד היצירתי שלה, היא מאיירת מופלאה

קראי עוד »
אלה דברים שאותי משמחים

אלה דברים שאותי משמחים

כבר 3 שנים שאני לא חוגגת יום הולדת. לפני 3 שנים הייתי באמצע ההריון הנוראי שלי וממש לא עניין אותי התאריך או כל דבר אחר, ובשנתיים האחרונות, בגלל שאני ויוני נולדנו בתאריכים די קרובים, הפרש של 12 ימים, אני מוצאת את עצמי מתרגשת מיום ההולדת המתקרב שלו ופחות משלי. לפני שבועיים איתגרה אותנו יונית צוק הבלוגריסטית לכתוב רשימה של דברים קטנים שעושים לנו שמח, זה מיד הזכיר לי שיום ההולדת שלי מתקרב (32!) והתחלתי לעשות רשימה של כל הדברים שמעלים

קראי עוד »
הורות איטית

אני אמא איטית וזה לא רע בכלל

זהו. נגמר. חוזרים לגן. 9 ימים של חופשת פסח עברו ואני לא מאמינה שאני אומרת את זה אבל – לא בא לי. פעם ראשונה שהרשיתי לעצמי לשים את הכל ב-hold ולהיות 100% עם יוני. טיילנו, נחנו, נהננו, צחקנו והיה ממש ממש כייף. בהתחלה חששתי, הייתי בטוחה שאתלוש את השיערות כבר ביום השני, מה כבר יש לעשות עם בן שנתיים ובלי מסגרת כל כך הרבה ימים? ומה עם העבודה? מה עם הלקוחות? איך הם יסתדרו בלעדיי? אז מסתבר שגם ללקוחות שלי יש

קראי עוד »
הנסיכה הכי גרועה

הנסיכה הכי גרועה / אנה קמפ ושירלי אוגילוי

אנחנו מכירים כל כך הרבה סיפורי נסיכות ואבירים שתמיד הולכים לפי הנורמה הקבועה – נסיכה חסרת ישע שזקוקה לאביר שיציל אותה, אבל לא כאן. הנסיכה הכי גרועה היא סוג של ספין אוף משעשע לכל הסיפורים האלה. מי-טל הנסיכה הבודדה והמשועממת מחכה כבר מאה שנים לנסיך שיזיז ת'ישבן המלכותי שלו ויושיע אותה, וכשהוא מגיע היא ממהרת לתקתק עניינים – יאללה נשיקה ובוא נעוף מפה, העיקר לצאת כבר מהטירה. בניגוד לתוכניות שלה לחופש ולסוף הטוב שבו היא תזכה, הנסיך השוביניסט כולא אותה

קראי עוד »
הדרקון שביקש אבירים לנשנש

הדרקון שביקש אבירים לנשנש / אלי וולארד ובנג'י דיויס

הדרקון שביקש אבירים לנשנש הוא הכי ספר על "השלום מתחיל בתוכנו". עם שני ילדים, אחד דרקון והשני בן אדם, שנפגשים במקרה בלי דעות קדומות והופכים חברים. דראם הדרקון וג'יימס האביר, שניהם מגיעים משושלת של אויבים שאמורים לחסל אחד את השני, אבל בפגישה הראשונה ג'יימס בטוח שדראם הוא ברווז מוזר, ודראם בטוח שג'יימס הוא סתם ילד והם מעבירים יחד יום שלם שבו ג'יימס מטפל בדראם הפצוע. למחרת דראם בא להודות לג'יימס על הטיפול ולהמשיך במסע שלו למציאת אביר בעל שריון פריך

קראי עוד »
20 דברים שלא ידעתם עלי

20 דברים שלא ידעתם עלי

כבר הרבה זמן שאני נתקלת בפוסטים בסגנון הזה ותמיד אמרתי שאני חייבת לעשות אחד כזה. בכלל, אני אוהבת רשימות. התכנון המקורי היה לכתוב 10 דברים שלא ידעתם עלי, אבל לא הצלחתי להפסיק והמשכתי ל-20. ובתור אחת שמאוד קשה לה להעיד על עצמה – זה מאוד הפתיע אותי. אז קבלו: 20 דברים ש(אולי)לא ידעתם עלי כשהייתי קטנה כמעט ואיבדתי את הראייה כתוצאה מחיידק בעיינים שחטפתי בכינרת כשעשינו שם קאמפינג. אמא שלי לא חזרה לשם לעולם מהטראומה. יש לי 5 קעקועים. בנתיים.

קראי עוד »
להיות אמא כאילו אף אחד לא שופט

לצאת לחירות – להיות אמא כאילו אף אחד לא שופט

אז הנה, עשיתי גם חיבור לפסח ? אבל האמת היא שזה בדיוק מה שזה. שיחרור. חופש.קוראים לי חן ואני גיליתי שגם את האמהות המושלמות ביותר, בעיני לפחות, אנשים זרים שופטים! (סאונד אפקט של התגלות) כמכורה לאינסטגרם (תעקבו אחרי פה) אני מפתחת קשרים עם כמה אמהות שנראות לי מגניבות. רובן נשות קריירה עם פרוייקט אמהי מגניב שהפך אותן לאימפריה קטנה ומעוררת השראה.הדבר המשותף לכולן הוא שהן לא תכננו את זה, האמהות גילגלה אותן לשם. החיים קרו.הדבר הנוסף שמשותף לכולן הוא שהן

קראי עוד »
כל הג'אז הזה

כל הג'אז הזה / סנונית ליס

זה מתחיל בסיוט הכי גדול שלי – שמישהו יגנוב לי את המחשב. מעבר לטרחה של לקנות חדש, להתרגל אליו, להפוך אותו לשלי, יש במחשב שלי, עד כמה שהוא כלי עבודה, את כל החיים שלי בערך. לא בערך, יש בו את כל החיים שלי, כך שמיותר לציין שמזה התבאסתי בשביל ליז. כל הג'אז הזה הוא ספר רשת, רומן אימיילים בין "מישו", גבר תל אביבי מתוסבך, לבין ליז, קיבוצניקית צעירה שהחיים שלה משתנים בעקבות תאונה בה נהרגת החברה הכי טובה שלה. "מישו"

קראי עוד »
גלילה למעלה