רוצה לקבל עידכונים?
זה המקום:
רוצה לקבל עידכונים? זה המקום:
7 שעות אחורה – המדריך לאוהבי ניו יורק, חן Annie דודקביץ
גילוי נאות, רק כדי לגמור עם המחדל הזה וזהו – מעולם לא ביקרתי בניו יורק. אולי פעם אחת כשעשיתי קונקשן מהארץ ללוס אנג'לס ועברנו שם בטרמינל. זה נחשב? לא, אה? באסה. אז למה בכל זאת אני מאוהבת בניו יורק? אין לי מושג, ובתכלס אני לא חושבת שצריך סיבה מיוחדת. בכל
אתם לא מבינים איפה הייתי אתמול! או למה אסור לי לסמוך על חוש הכיוון שלי
אני לגמרי מאשימה את הטכנולוגיה המתקדמת, את הפקקים, את הכבישים במרכז הארץ בשעות הבוקר, את העומס בעבודה והעומס בראש. את כולם אני מאשימה בכך שאם וויז אומר לי שהיעד שלי נמצא במרחק שעה נסיעה אני אניח שהוא נמצא קרוב לבית. אני אסביר. הוזמנתי להתארח בסדנת הבישול של ויקי גורשטיין, היא אמרה
10 המלצות על ספרי ילדים ליום המשפחה (והאהבה!)
יום המשפחה ויום האהבה נפלו בכזו סמיכות מושלמת ונוחה להפליא וסיפקו לי תירוץ מושלם לחפור בתוך הספריה שלנו, ועוד קצת בחנויות הספרים ולחפש את הספרים הכי-הכי ליום שכזה. הייתי חייבת לעצור את עצמי באיזשהו שלב כי המבחר הוא באמת עצום. ומה שבעיקר הפתיע אותי הוא שלא משנה אם זה ספר
4 המלצות על ספרי הורות קצת (הרבה) אחרים
כבר סיפרתי על כמה אני אוהבת ספרים? ועל כמה אני אוהבת את האינסטגרם כבר שמעתן? אז הנה החיבור האידיאלי, כל הספרים שאני אכיר לכן כאן הם של נשים, אמהות, שהתחילו כבלוגריות, הפכו לאינסטגרמריות מטורפות עם עשרות אלפי עוקבים ו…כתבו ספר.
2017 – את יכולה להישאר עוד קצת?
פעם, לפני עשור בערך, כשעוד הייתי שכירה וחיפשתי מקום עבודה חדש להשתקע בו, עברתי ראיון עבודה. אני חשבתי שהיה סבבה, אבל מי שראיין אותי התקשר אלי מאוחר יותר ואמר לי שלא חייכתי מספיק. כן, אני. מצחיק.
בסוף (לצערי) כן התקבלתי. זה היה המקום הכי עצוב שאי פעם עבדתי בו. וזה ממש לא מצחיק.
על שקרים לבנים ודינוזאורים כתומים
שיקרתי ליוני. טוב לא ממש שיקרתי… יותר נכון הצגתי בפניו מציאות אלטרנטיבית. ואם הזיכרון שלי לא מטעה אותי – זה בכלל היה הרעיון של שמעון 🙂 בשבועות האחרונים אנחנו עובדים על חיזוקים חיוביים להתנהגות של יוני, משהו בסגנון של להתמקד בטוב ולא ברע, כי ההתנהגות שלו באופן כללי הפכה להיות…לא
פיות האותיות / עדי רמבה ארז
יוני כבר בן שנתיים וחצי, ובזמן האחרון הוא ממש בעניין של שפה. הוא מקשיב לצלילים מחפש חרוזים ומנסה לזהות אותיות שהוא מכיר (זה בעיקר י' ו-ש', בכל זאת בן שנתיים שבטוח שהעולם כולו סובב סביבו:)) אני, כידוע, חובבת יצירה נשית מקומית וחובבת ספרים, אז כשנתקלתי באחת הקבוצות בפייסבוק בספר
לשבור מיתוסים / חודש המודעות לסוכרת נעורים
האורחת: נועה קליין פרחי. בת 31, נשואה לרועי ואמא לאביב(5), אופיר (3) ואסף (1). גרה בהוד השרון ומנהלת גן פרטי. בין היתר היא אחת מחברותי הטובות ואין גאה ממני לארח אותה כאן לפוסט. לפני שנה וחצי היא נכנסה לחיינו. ילד קטן ומתוק הפך למתוק יותר… סוכרת נעורים. עם הסוכרת נכנסו
המדריך *האמיתי* לגמילה מחיתולים (ויש גם מתנה!)
אני תוהה איך להתחיל את הפוסט הזה, ממש כמו שתהיתי איך אני אמורה להתחיל את כל עניין הגמילה מחיתולים עם יוני. איך בכלל ניגשים לזה? מה עושים? וחשוב מזה – מה לא עושים? זה התחיל רגע לפני החופש הגדול, כולם אמרו שהוא "מוכן" וחבל ותתחילי והחופש הגדול, כשהוא איתך בבית
אז למה בלוג?
כי ביקשו ממני. וגם כי קצת רציתי. הסיפור שלי עם בלוגים לא היה מתוכנן, ואני מתארת לעצמי שאם ההריון של יוני היה רגיל ונסבל אז גם קרוב לוודאי שהייתי ממשיכה לקטר בפייסבוק ולא פה. אבל זה לא קרה. אני תמיד מגדירה את עצמי כאחת שחיה ברשת, אני זמינה כמעט תמיד,
כפיות / לילך סיגן
יש לי בעיה עם ספרות מקומית, היא כאילו לא מצליחה לחדור אלי. בזמן שאני מחפשת קצת אסקפיזם, מציאות מדומה להתנחל בה באמצעות הקריאה, זה מרגיש שספרות ישראלית, טובה ככל שתיהיה, לא מספקת את הבריחה הזו, היא קרובה מידי ומציאות מידי. ואז התחלתי לקרוא את כפיות, שמשך אותי מהפעם הראשונה שנתקלתי
Blog Day 2017
אני חיה בעולם וירטואלי, מחשב או טלפון זה לא כזה משנה לי, העיקר שיש חיבור לאינטרנט. וכמו שאתן בטח יודעות, כשאת אמא חדשה שערה בשעות שכולם ישנים החיבור הזה הכרחי יותר מתמיד. ככה התחלתי להיכנס לעולם ה-Mommy Blogs מבלי לדעת שיש בכלל עולם כזה. חיפשתי תשובות לכל מיני תסכולים שחוויתי