in the company of women

In The Company Of Women / Grace Bonney

"מה רצית להיות כשהיית קטנה?" זו השאלה איתה נפתח כל ראיון בספר הנהדר הזה. זו השאלה הכי מתאימה לספר שעוסק כולו בחלומות והגשמה. אז למי שלא שמעה, ולמי שלא מכירה – In The Company Of Women, ספרה של גרייס בוני המייסדת של Design*Sponge  – מגזין/בלוג עיצוב/יצירה או ה-תנ״ך של כל חובבת קראפט, עיצוב, אומנות, אסתטיקה, טיולים, ראיונות – ובעצם מה לא?! הספר הזה הוא בעצם אסופה של מעל ל-100 ראיונות עם מעל ל-100 נשים, בעלות עסק, עצמאיות ומצליחות בתחומי היצירה.

קראי עוד »
מה היית אומרת לעצמך הצעירה

מה היית אומרת לעצמך הצעירה?

מה היית אומרת לעצמך הצעירה? אילו טעויות היית חוסכת לה? ואילו היית מתעקשת שהיא תחווה? עם מה היית מציידת אותה לדרך? מה היית מעצימה בה? מה היית משייפת? נתקלתי במכתב שכתבה הסופרת (המדהימה, אגב) דר' מאיה אנגלו לעצמה הצעירה יותר, הרגשתי שהייתי שמחה אם היו אומרים לי את זה כשהייתי צעירה יותר. אני שמחה שקראתי אותו גם כשאני כבר 'בוגרת', כי אף פעם לא מאוחר: "מצאי יצירת אומנות יפה. אם את מתאהבת בוואן-גוך, או מאטיס או ג'ון אוליבר קילנס, או אם

קראי עוד »
ליבי-וחורים-שחורים-אחרים

לבי וחורים שחורים אחרים / יסמין ורגה

"הוא לוחץ את כף ידי חזק כל כך, שאני כבר לא מרגישה אותה. הלוואי שמישהו היה עושה את זה ללב שלי." התחלתי לקרוא את לבי וחורים שחורים אחרים כי זה הרגיש כאילו כולם מדברים עליו. את ההמלצות קראתי אחרי שכבר הייתי אחרי כמה פרקים ועדיין לא באמת הבנתי על מה כל הסיפור. הוא הרגיש לי תקוע, איטי, נמרח. והמשכתי. איזה מזל. "אני תוהה אם באמת יש משהו בתיאוריה של איינשטיין…שאולי פשוט הזמן זז מהר יותר לקראת הסוף." והספר הזה הוא בהחלט כמו תיאוריית היחסות

קראי עוד »
יום-המשפחה

"אמא, אני אוהב אותך" (עכשיו תני לי מה שאני רוצה)

ליום המשפחה תכננתי לכתוב על כמה מרגשת הייתה הפעם הראשונה שיוני אמר לי "אמא, אני אוהב אותך". תכננתי לספר על החמימות הזאת בלב והדמעות של ההתרגשות, על התחושה הנפלאה, על זה ששום דבר לא משתווה לזה… ואז הבנתי שהוא משחק בי היצור הקטן הזה… הוא קלט אותי. הייתי בטוחה שיש לי לפחות עוד עשור עד שאני אתחיל להתמודד עם גיל ההתבגרות שלו, אבל נראה לי שטעיתי ובגדול. 'גיל שנתיים הנורא' כולם קוראים לזה, בתכלס זה יותר 'היי אמא, נכנסת למבחן

קראי עוד »
שלי-עד-חצות

שלי עד חצות / ל. קלייפס

רומן רומנטי זה טוב. רומן רומנטי-היסטורי זה כבר מעולה. תחשבו ג'ין אוסטן מבחינת האווירה והתקופה, תוסיפו לשם דמות ראשית נשית, פמיניסטית, חזקה, אישה-אישה, כזאת שגברים לא יגידו לה מה לעשות, ואז תכניסו גבר צועני יפה ששובר לה את המוסכמות. וסקס. יש יותר טוב מזה? איך אני אוהבת! אז 'שלי עד חצות' הוא רומן קליל, סוחף וכייפי לקריאה. אמיליה האת'ווי היא כזו שויתרה על מוסד הנישואים ממרום גילה (26 כזה..קשישה), הוריה נפטרו והיא לוקחת על עצמה לשמור על המשפחה ואת עצמה משאירה

קראי עוד »
היפרמזיס-גראבידרום

5 דברים שלמדתי אחרי הריון עם היפרמזיס גראבידרום

לפני מספר חודשים נתקלתי בקבוצת פייסבוק בשם היפרמזיס גראבידרום -קבוצת תמיכה ופתאום, בפעם הראשונה, הבנתי שאני לא מדמיינת, שלא התפנקתי, שאני לא לבד.עברו כמעט שנתיים מההריון שלי עם יוני וזה עדיין מאוד טרי מבחינתי. הבחילות, ההקאות, חוסר התפקוד הטוטאלי והרגשת התסכול והייאוש. ופתאום יש לזה שם ויש עוד נשים כאלה והן סבלו וסובלות בדיוק כמוני.את הפוסט הזה אני כותבת בשמן ובשבילן. לביאות. אז למי שלא מכירה – היפרמזיס גראבידרום או הקאות יתר בתקופת ההריון. קיים אצל 3% מהנשים ולרוב מתרחש בין השבוע

קראי עוד »
על חולד קטן שרצה לדעת מי עשה לו על הראש

על חולד קטן שרצה לדעת מי עשה לו על הראש / וולף ארלברוך

כשהחולד הקטן הוציא את ראשו מעל האדמה, כדי לראות אם השמש כבר הופיעה, זה קרה: (זה היה עגלגל וחום, זה נראה קצת כמו נקניקיה- ומה שהכי גרוע: זה נפל לו ישר על הראש) נפלאות הגמילה מחיתולים מביאים אותי לגלות עולמות חדשים ומרתקים בתחום הספרים. אני לא יכולה להגיד שיש בעקבות כך איזו התקדמות משמעותית, אם בכלל, אבל לפחות מעניין לנו. המסקנה המתבקשת במקרה של הספר האחרון היא שקקי זה מצחיק. בעיקר עם אתה פעוט בן (כמעט) שנתיים. אז מעשה בחולד

קראי עוד »
העצמה נשית

על פחמימות, העצמה נשית ושבועות עמוסים

איזה שבוע היה לי? בואו נגיד שאם היה לפני מגש בורקסים עכשיו, אני נשבעת שהייתי מחסלת אותו בשניה בלי לחשוב על התוצאות. כזה שבוע. ואני עייפה. ממש. מותשת. עומס מטורף בסטודיו, עבודה עד 23:00 בכל יום כדי לנסות ולהספיק את הכל. והכל דחוף והכל לעכשיו והכל הכל בדקה ה-90. אז פחמימות אלי בבקשה 🙂 אבל גם בין לבין הצלחתי להשחיל כמה דברים לעצמי – וזה ממש לא מובן מאליו. נרשמתי לשתי סדנאות שאני מאוד מחכה להן ואני יודעת שהן הולכות

קראי עוד »
טיול שבת, חוות טוקסנה

טיול שבת שמש בטוסקנה

לא, לא באמת טוסקנה. אבל אחרי שבוע וחצי שבילינו עם יוני בבית עם חשש לחזרת, עצבים רופפים וצורך עז באוויר לנשימה, חיפשתי אטרקציה נוחה לטיול. השמש של שישי אמרה לי שחבל לבזבז סופ״ש שכזה, הגשם של שבת בבוקר כבר עירער אותי אבל אמרתי פאק איט. אנחנו במרכז, הכי הרבה ניכנס לאוטו ונחזור. אז אחרי חיפוש מהיר בגוגל אחרי טיול-שבת-אטרקציות-לילדים-מרכז מצאתי את ׳חוות טוקסנה׳ ברמת השרון (וזה טוקסנה ולא טוסקנה כמו שחשבתי). יוני, שמסתבר סוחב טראומה מחוג חיות בגן אחרי ש מדריכה הכריחה

קראי עוד »
שטום, ג'ם לסטר

שטום / ג'ם לסטר

אחרי שקראתי את 'שטום' הבנתי שכל מה שידעתי על אוטיזם הוא אחוז קטן מהאמת, אחוז קטן בסקאלה הרחבה והכואבת הזו. הרי לא חסרים ספרים על אוטיסטים, מ'המקרה מוזר של הכלב בשעת לילה מאוחרת' ועד 'פרוייקט רוזי', כולם מציגים את הילדים האוטיסטים כסוג של עילוי, גאונים עם כישרון יוצא דופן. ואז בא 'שטום' ושם לנו מראה אמיתית לאיך מתפקדת, או לא מתפקדת, משפחה לילד אוטיסט. איך מתמודדים, מה הקשיים ועד כמה עמוקים המשברים. זה ספר קשה ומרגש, ציני ומצחיק, ובעיקר כל

קראי עוד »
התופת-של-גבריאל

התופת של גבריאל / סילביין ריינרד

גילוי נאות – אני עובדת עם הוצאת א(ה)בות כבר כמה שנים, ואת 'התופת של גבריאל' קיבלתי לקריאה כחלק מהעבודה שלי. אני מעצבת כריכות, בין היתר, אז יוצא שאני מקבלת הרבה ספרים לקריאה. ייאי 🙂 Choose a job you love, and you will never have to work a day in your life התופת של גבריאל הוא טרילוגיה. רומן היסטורי שמשלב בתוכו אומנות, וככזה אני פשוט עפתי עליו. בגדול הסיפור הוא על פרופסור גבריאל אמרסון, מרצה לספרות אנגלית, וג'וליה מיטשל, סטודנטית לתואר

קראי עוד »
גלילה למעלה