המדריך *האמיתי* לגמילה מחיתולים (ויש גם מתנה!)

אני תוהה איך להתחיל את הפוסט הזה, ממש כמו שתהיתי איך אני אמורה להתחיל את כל עניין הגמילה מחיתולים עם יוני. איך בכלל ניגשים לזה? מה עושים? וחשוב מזה – מה לא עושים?

זה התחיל רגע לפני החופש הגדול, כולם אמרו שהוא "מוכן" וחבל ותתחילי והחופש הגדול, כשהוא איתך בבית זה הזמן המתאים ביותר. ואני הקשבתי. רק שבדיוק נסענו לאילת אז אחרי, טוב? אוי ועכשיו זה סופשבוע…אז נתחיל בראשון? בקיצור, שבועיים לפני החזרה לגן התחלנו בגמילה.

קניתי סטוקים של תחתונים, סיר, ישבנון ואפילו משתנה עם גלגל מסתובב (נשבעת!) ואנחנו מורידים את החיתול וזהו! ומה אני אגיד לכם – כישלון מוחץ! הילד עושה בכל מקום רק לא בסיר/ישבנון/משתנה עם גלגל מסתובב.

לרגע חשבתי שאולי הוא לא "מוכן", רק שלא באמת ידעתי איך יודעים אם הוא "מוכן" אז התחלתי לקרוא וצפיתי בהדרכות וניסיתי להבין אם הילד שלי בסדר, אם זה נורמלי ואם אני עושה את זה נכון – אז הילד שלי בסדר, זה נורמלי ולא, אני לא עושה את זה נכון 🙂 נו ברור… בהדרכה אמרו לי "לשחרר", שאחרי 3 ימים הוא בטח הבין מה הוא צריך לעשות וזה שאני ארדוף אחריו בקריאות "יש לך פיפי?!" זה לא יקדם אותנו לשום מקום. אז שיחררתי.

גמילה-מחיתולים
ילד חופשי ומאושר

ביום שלמחרת אכן היה שיפור, גם ביום שאחרי ואז נסיגה וחזרנו לאותו מצב של פיפי בכל הבית (את הקקי הצלחנו לתפוס בזמן!). אז התחלתי לחפש גישות נוספות וחזרתי לספרים ולהדרכות ונתקלתי בגישה ההפוכה מלשחרר שאומרת "אני האמא ואני קובעת!" אז התחלתי לקחת יוזמה ולהוביל אותו על דעת עצמי לשירותים. וואלה, עבד.

ואז התחיל הגן ושכחו מכל מה שאמרתי.

הדבר שהכי הפתיע אותי בכל התהליך הזה הוא ההבדלים המהותיים בגישות כלפי הגמילה מחיתולים, גישות של שתי נקודות קיצון. מצד אחד, כאמור, נמצאת הגישה הזורמת, גישת ה"תשחררו", תנו לילד לנווט בעצמו בתהליך. זו גישה שבאה גם עם האמונה שהילד הוא זה שצריך להיות מוכן לגמילה.

מהצד השני יש את גישת ההורה המוביל, גישת ה"אני קובעת", וזו גישה שאומרת שהילד צריך דמות מכוונת שתעזור לו בתהליך ותדריך אותו כיצד לפעול ומתי לפעול. הגישה הזו באה בדרך כלל גם עם האמונה שצריך לגמול ילד בגיל מאוד מוקדם (לעיתים גם פחות משנה).

ומה משותף לשתי הגישות? העובדה שהן לא מכירות אחת בשניה. אין בהן מקום לקבל את השונה והחריג ואתם צריכים לפעול בדיוק(!!!) כמו שהן מדריכות אתכם. בכל אחת מהגישות אתם תיתקלו בעיקר בסיבות למה לא לעבוד לפי הגישה השניה ופחות בלמה כן לעבוד לפי הגישה האחת.

הקיצוניות הזו בלבלה אותי בתור אמא שנתקלה לראשונה בתהליך הזה, הרי יש דברים נכונים בשתי הגישות – למה לא לשלב? ויכול להיות שזה הכל במקרה. יכול להיות שאין באמת שיטה שעובדת אלה רק זמן שעושה את שלו, אני לא באמת יודעת אבל הצלחתי לתפוס כמה נקודות שעזרו לי, כמה טעויות שעשיתי וכמה הצלחות שיכול להיות יעזרו גם לכן, אז קבלו אותו:

המדריך (האמיתי) לגמילה מחיתולים

האם הילד שלי מוכן לגמילה?

התשובה לכך היא לא. הילד אף פעם לא מוכן, הוא לא מכיר את זה והוא לא מבין מה פתאום עכשיו כל הטרחה הזו של ללכת לשירותים כשהוא ממש ממש עסוק עכשיו ב…משהו.
השאלה שאתם באמת צריכים לשאול היא האם אתם, ההורים, מוכנים לגמילה…?
גמילה מחיתולים זה אומר שאתם הולכים לתצפת על הילד שלכם ברוב שעות היום ואתם צריכים להיות ערוכים לזה. אתם תתחילו לשים לב לתנועות חשודות, קולות מקדימים וכמובן ניסיון להתבודדת מצד הילד שמנסה לקבל את השיגרה שלו בחזרה.
אז תהיו ערוכים לזה, תפנו לכם 3 ימים ללימוד העקרונות. ותהיו חזקים.

מתי הזמן הכי מתאים להתחיל?

אני אגיד לכם מתי הזמן הכי לא נכון להתחיל – בחופש הגדול! גמילה מחיתולים היא חתיכת שינוי משמעותי בשביל הילד שלכם, הוא לא צריך לשלב את זה עם עוד שינוי משמעותי כמו כניסה לגן חדש.
חכו עם זה לאמצע השנה, כשהילד מרגיש בטוח עם הגננת החדשה והוא לא יהיה נבוך לבקש ממנה ללכת לשירותים.

צריך לזכור גם שהזמינות של הגננות בתחילת השנה לא הכי גבוהה. עם 35 ילדים בוכים בכיתה וכ-70 הורים שלכל אחד מהם יש את הבקשות והדרישות המיוחדות לגבי הילד שלהם הגננות עסוקות בעיקר בלהנהן ולספק את ההורים מיידית. תשחררו אותן מזה, יש להן מספיק על הראש.

האם יש גיל מומלץ לגמילה מחיתולים?

אם הילד שלכם מבין ועושה פעולות בסיסיות לפי בקשה אז יש מצב שאפשר להתחיל. הגיל פה הוא לא ממש עניין משמעותי, אבל בדיעבד אני הייתי מתחילה את הגמילה בגיל שנה וחצי ולא שנתיים+ מהסיבה הפשוטה שעל כל בקשה שלי מיוני אני מקבלת "לא".

גיל שנתיים הוא גיל של בחינת גבולות והילד יודע לזהות מיד עד כמה "פיספוס" שלו משפיע עלינו ולכן ידע גם לשחק על זה.
בגיל צעיר יותר הילד משתף פעולה בצורה הרבה יותר נוחה ומספקת ולכן זה עשוי להיות גיל נוח יותר לגמילה (כמובן, אם אתם גם כן מרגישים מוכנים לזה).

גמילה-מחיתולים

במה להצטייד?

תחתונים (זולים), בגדים נוחים, נעליים להחלפה, מגבות נייר, מגבונים ו…סיר.
אני עשיתי את הטעות והצטיידתי בכל "פלטפורמה" אפשרית לגמילה כשבסופו של דבר הוא משתמש בעיקר בסיר.
ניסיתי לחפש גם ספרי ילדים בנושא, מעבר לסיר הסירים ונפתלי האגדי – לא מצאתי משהו שמדבר על התהליך בצורה אמתית ונכונה.

איך להתחיל?

פשוט להחליט ולהתחיל.
אני מאמינה שהילדים שלנו הם מספיק אינטליגנטיים כדי שנוכל להסביר להם שאנחנו מתחילים עכשיו בגמילה, שאין יותר חיתול, ולא משנה בני/בנות כמה הם.
מה שכן, חשוב להבין שברגע שהורדנו את החיתול אין דרך חזרה אחרת אנחנו מעבירים לילדים מסרים מנוגדים. שתפו את הגננת של הילד שאתם מתחילים בגמילה, אתם תצטרכו את שיתוף הפעולה שלה ושל הצוות בגן.

מתחילים בלהוריד את החיתול בשעות הערות ומחזירים לשנת הצהריים ולשנת הלילה. בשלב מאוחר יותר תגלו שהילד או הילדה מתעוררים יבשים משנת הצהריים ואז זה הזמן להסיר את החיתול גם משם.

גמילה מחיתול בשנת הלילה נתפסת לרוב כבשלות פיזיולוגית-נוירולוגית של הילד, כך שמוציאים אותה מתהליך הגמילה הראשוני. גמילת לילה אמורה להתרחש באופן טבעי ועצמאי.

כמה זמן לוקח תהליך הגמילה?

ההבנה הבסיסית של מה אנחנו מצפים מהילד לעשות לוקחת בממוצע 3 ימים, מעבר לזה כל ילד וההתקדמות שלו, כל ילד והקשיים שלו. כמו בכל מקרה בין ילדים אני לא חושבת שיש מקום להשוואה בין אחד לשני.
אצלנו התהליך לקח 4 שבועות, והיום 3 חודשים אחרי, עדיין יש פיספוסים, בעיקר בגן. הם הולכים ופוחתים אבל הם קיימים.

איך להגיב לפיספוסים?

פיספוסים הם חלק משמעותי בתהליך, וזה משהו שלקח לי זמן להבין ולהפנים. תקבלו אותם.
אתם הולכים לחוות הרבה תסכול, יהיו פעמים שתרצו להרים ידיים, ואין קשה יותר מלשמור על איפוק כשבורח להם פיפי בדיוק שניה אחרי ששאלתם אם יש להם.

אז אחרי שתלשתי את כל השערות וזה ממש לא קידם אותנו לשום מקום אני יכולה רק להמליץ לכם על גישה נטולת אמוציות. תפתחו את הבוקר שלכם מראש בידיעה שהיום יהיו פיספוסים.
אם אתם מצליחים לתפוס את הפיספוס באמצע תושיבו את הילד או הילדה בכל זאת בסיר – תכוונו אותם שוב ושוב למקום הנכון ותעזרו להם להצליח.
בכל מצב חשוב להמשיך להסביר ולהבהיר מה הציפיות שלכם מהילדים בתהליך, אל תראו להם את התסכול שלהם כי הם ירגשו שהם מאכזבים אתכם, אל תכעסו עליהם כי קרוב לוודאי שהם באמת באמת מנסים.

איך להגיב להצלחות?

תשמחו איתם, אבל בלי קרנבל. אין צורך להתקשר לכל המשפחה ולבשר לשכנים 🙂
אני לא אחדש לאף אחד עם העובדה שהילדים שלנו מחפשים יחס וכמה שיותר, אז זאת הזדמנות נפלאה לתת להם אותה.
השלב שהיה לי הכי קשה בתהליך הגמילה הוא לגרום ליוני לנסות, בהתחלה הוא לא ידע להבחין בין יש לי פיפי לאין לי פיפי מה שלרוב הוביל לפיספוסים. לאחר מכן הוא פשוט לא רצה לנסות, ולא משנה הסיבה.

היה לי חשוב להצליח לעודד אותו לנסות אז שירטטתי לו טבלה וקניתי מדבקות משני סוגים וכך יצרתי את "לוח הנסיונות וההצלחות של יוני", לא טרחתי להכניס ללוח שלו מדבקה של פיספוס כי המטרה שלי הייתה לקדם ולהעצים.
על כל ניסיון של יוני הוא קיבל מדבקה מסוג אחד ועל כל הצלחה הוא קיבל מדבקה מסוג שני, כך הלוח התמלא במהרה ויוני היה גאה בעצמו.

דבר נוסף שהלוח עזר לי איתו הוא להבין את ההתקדמות של יוני בתהליך – עם כל לוח שסיימנו אפשר היה לראות שיש יותר ויותר מדבקות של הצלחות מאשר של ניסיונות.

גמילה-מחיתולים

רוצים את לוח הניסיונות וההצלחות של יוני?

מלאו את הפרטים והלוח ישלח אליכם מיד למייל!

ומה לגבי פרסים?

אני בעד גישת הלהקדים תרופה למכה – אני עכשיו מתמקדת בתהליך גמילה מחיתולים ולא מעוניינת להוסיף לזה גם תהליך של גמילה ממתנות, אבל יחד עם זאת, עדיין חשוב לי לתגמל על המאמץ. לכן אני אתן הפתעה לעיתים רחוקות ואנסה לנתק חלקית מההקשר, לדוגמא – הילד לא פיספס בגן, לכן כשבאתי לאסוף אותו שיבחתי אותו על המאמץ ואמרתי לו שאני חושבת שמגיע לו על כך הפתעה מהמכולת. הפרס היה על המאמץ,הנכונות והבגרות שלו ולא על האקט עצמו.

בנושא הפרסים אתם בהחלט צריכים לפעול לפי שיקול הדעת האישי שלכם ולפי ההיכרות שלכם עם הילד וכישורי המניפולטיביות שלו 🙂 אצלנו המדבקות על הלוח עשו את רוב העבודה עד שלאחר שלושה שבועות הפסקנו גם איתן והסטטוס שלנו השתנה מ"בתהליך גמילה" ל"גמול".

ולכם אני מאחלת המון בהצלחה – You're gonna need that ♥

לוח-גמילה-מחיתולים
חן יאקה שומרון, למה לא סיפרתם לי?!

היי לך

אם זו הפעם הראשונה שלך כאן – אז היוש! ואיזה כיף שעצרת לקרוא אותי. "למה לא סיפרתם לי" הוא בלוג ההורות שלי, אבל מצד שני הוא  כבר מזמן לא רק בלוג ההורות שלי. תוכלי לקרוא כאן על כל הדברים שמעניינים אותי, מעסיקים אותי, מתסכלים אותי או מצחיקים אותי. 
בקיצור,  טוב שבאת.

ניוזלטר

אם אתן בקטע – אני מעדכנת במייל מידי פעם, כשעולה תוכן חדש. אבל לא יותר מידי.
ain't nobody got time for that

עוד תוכן

מחיר: 50 ש"ח

מחיר : 25 ש"ח

איך להכניס ירוק הביתה - יומן מסע

איך להכניס ירוק הביתה – יומן מסע

הצלחתי לגדל ילד. תראו, הוא כבר בן 5 עוד שניה. אז החלטתי שאין סיבה שאני לא אצליח לגדל צמחים. נמאס לי להיות רוצחת צמחים ואין לי מושג אם אני אצליח אבל נראה לי שזו תחילתה של ידידות מופלאה. או שלא. נראה.

קראי עוד >>
פנטסטלינה, היער הקסום

הורים כותבים

ברשימת הדברים שהרשתות החברתיות הכניסו לחיינו אנחנו נוכל למצוא את העובדה שאנחנו יותר מודעים למה שקורה סביבנו, יותר קל לנו לשתף חוויות, יותר קל לנו לקבל השראה מאחרים ובעקבות כך גם ההנעה לפעולה, שלנו את עצמנו, היא יעילה יותר. אני מניחה שזו אחת הסיבות לכך שתופעת ההורים שכותבים לילדים שלהם ספר הולכת וצוברת תאוצה. וזה ממש מגניב בעיניי.

קראי עוד >>
A Five-Minute Life

A Five-Minute Life \ Emma Scott

אחת הרכישות היותר מוצלחות שהיו לי היא המנוי שעשיתי לקינדל אנלימיטד – זה מנוי חופשי לחלק גדול מאוד מספריית הקינדל של אמזון. תשלום חודשי וקריאה

קראי עוד >>
יומני הטיול של שרון גולן

כמה המלצות לחופש הגדול

חשבתי להתחיל את הפוסט הזה בקיטורי חופש ולספר על כמה חם, מעייף, קשה ומשעמם זה מהצד שלנו ומשם לתת לכם את ההמלצות שלי לחופש כי המלצות לחופש זה מיד טוב ונחוץ, אבל בתכל'ס יוני בקייטנה עד 16:00 ואני מספיקה הרבה יותר מבכל יום רגיל שבו הוא חוזר הביתה ב-14:00, אז הידד לחופש!

קראי עוד >>

רוצה לקבל עידכונים? זה המקום:

12 מחשבות על “המדריך *האמיתי* לגמילה מחיתולים (ויש גם מתנה!)”

  1. החזרת אותי בשניה כמה שנים אחורה (איזה כיף שזה מאחורי, ווהו!). הרבה יותר מצחיק לקרוא על זה מאשר לעשות את זה. שני טיפים שזכור לי שעזרו מאוד: אני ממש חששתי בזמן הגמילה מנסיעות ארוכות באוטו, אז חברה אמרה לי שהיא מניחה על מושב הבטיחות מגבת שהיא גוזרת בה חורים לרצועות או משטח החתלה ואז אם הילד מפספס בנסיעה יש פחות סיכוי שזה יגיע למושב. הטיפ השני הוא יותר בנקודת המבט של ההורה. יש משהו מאוד מלחיץ בהתחלת גמילה – להסתכל על יום שלם ולראות את כל הזמן הזה נפרש בפני בלי חיתול ועם המון פספוסים פוטנציאליים. אז חברה שלי אמרה לי לחלק לעצמי את היום בראש לחלקים. הילד קם בבוקר עם חיתול מהלילה. טיפה מושכים את הזמן (כמה דקות עד חצי שעה נגיד) ואז מורידים ויש שעתיים שלושה או ארבע בלי חיתול עד שנת צהריים. קצת לפני שנצ שמים את החיתול וכשהוא מתעורר מושכים עוד קצת לאחר הצהרים עם החיתול ואז מורידים. ואז נשארו עוד שעתיים שלוש עד שעת השינה. החלוקה הזאת הפכה לי את הכל לפחות מאיים, וכל כמה ימים צמצמתי את הזמן שהייתי "מושכת" אחרי שקם מהשינה ומורידה את החיתול מוקדם יותר. והיום, תאמיני או לא זה יגיע וזה יהיה אחד הימים המאושרים בחייך, הוא ינגב לעצמו, יוריד מים וישטוף ידיים עם סבון. בלעדייך!

    1. תמיד שמחה לשעשע ?
      את הטיפ לנסיעות אני מכירה, הוא בהחלט מעולה ומרגיע קצת מהלחץ שלנו.
      והטיפ השני הוא נהדר – עוד נקודה שממחישה כמה אנחנו הם אלה שצריכים לעבור תהליך לא פחות מהילדים…
      תודה מותק!

  2. אוהבת שהטבלה מחולקת להצלחתי וניסיתי, מוריד הרבה לחץ וזה מסר חשוב: ההתנסות והתהליך הם חלק בלתי נפרד מההצלחה.

  3. אני אוהבת את הגישה שלך, של אין שחור ולבן. כל ילד וכל הורה הוא שונה וגם ההתנהלות בהתאם ומה שעבד למישהו אחד זה לא עצה לכולם. גם צריך לזכור שהרגע הנכון לגמילה הוא לא הרגע הנכון בעיני הסביבה, כמו שגם חתונה לא צריכה לבוא כמענה לדרישות הסביבה. כל אחד מכיר את עצמו ואת הילד שלו הכי טוב וינהג בהתאם. ספויילר – בסוף כולם נגמלים.

    1. שמחה שהצלחתי להעביר את זה, כי זו בדיוק בדיוק הדרך שאני מאמינה בה.
      למה את הורסת עם ספויילרים??? 🙂

  4. אז מסכימה עם הגישה של אני מחליטה אבל, לא בתקיפות אלא נותנת לשתות וכל כמה זמן נותנת יד ולוקחת לשירותים( סיר לא יבש לי) אה, ובדרך בוחרים ספר לקרוא עד שיוצא. זה מצריך סבלנות אבל שווה. כאמא ל4 יכולה לנחם שהגדולה שלי כיום בת 15 ועד אז הם הולכים לשירותים לבד, ההתמודדות כל כך משתנה שהגמילה פתאום נראית משחק ילדים. לא מזלזלת בהתמודדות כי אני גם זוכרת את הגדולה ובעיקר אותי בחוסר אונים אז…
    קחו נשימה …

  5. אורית שפירא

    בהחלט נהניתי להיזכר. בתור סבתא לנכדה בת שנתיים וחצי רציתי ללמוד את השיטות הקיימות היום. מהרבה אחרות מצאתי את הפוסט שלך הקולע ביותר. הבדלי השיטות והתאמתן לילד ולהורים עם עקביות לדעתי זה המפתח.
    אני גמלתי את ילדיי בגיל שנה. הנחתי ישבנון ללא מדרגה כקביעת עובדה ללא אפשרות הפיכתו למשחק.
    אצלי זה הצליח יותר מכורך הנסיבות שלי.

לתגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

גלילה למעלה