לבי וחורים שחורים אחרים / יסמין ורגה

"הוא לוחץ את כף ידי חזק כל כך, שאני כבר לא מרגישה אותה. הלוואי שמישהו היה עושה את זה ללב שלי."
התחלתי לקרוא את לבי וחורים שחורים אחרים כי זה הרגיש כאילו כולם מדברים עליו. את ההמלצות קראתי אחרי שכבר הייתי אחרי כמה פרקים ועדיין לא באמת הבנתי על מה כל הסיפור. הוא הרגיש לי תקוע, איטי, נמרח. והמשכתי. איזה מזל.
"אני תוהה אם באמת יש משהו בתיאוריה של איינשטיין…שאולי פשוט הזמן זז מהר יותר לקראת הסוף."
והספר הזה הוא בהחלט כמו תיאוריית היחסות של איינשטיין, בהתחלה הוא זז לאט. לאט. וככל שמתקרבים לסוף הזמן זז מהר יותר ואת רוצה לעצור אותו כדי שהוא לא יגמר.

 

ליבי-וחורים-שחורים-אחרים

 

אָזֵל, נערה בת 17 חובבת פיזיקה, בת למשפחת מהגרים טורקים הרוסה, עם אמא שהתחילה את חייה מחדש ואבא שיושב בכלא אחרי שרצח את הנער הכוכב של העיר. וזה בכל מקום, והיא לא יכולה לברוח מזה.
היא מפחדת להפוך לאבא שלה ומתחילה לתכנן את ההתאבדות שלה, רק שהיא מפחדת שלא יהיה לה האומץ לעשות את זה לבד.
היא פוגשת את רומן, בחור בן 17 מהעיר הסמוכה, באתר האינטרנט "שותפים להתאבדות" ויחד הם מתחילים לתכנן את ההתאבדות המשותפת שלהם. תאריך היעד – 7 באפריל.
הם מתחילים לבלות יותר זמן יחד, לכל אחד מהם יש סיבה שונה ומורכבת להתאבדות, הם נחשפים לסודות אחד של השני ולראשונה יש מישהו שמבין אותם. מתפתחת ביניהם מערכת יחסים
היחסים עם רומן מביאים את אזל לשקול מחדש את ההחלטה שלה, הוא גורם לה לראות את עצמה כמו שהוא רואה אותה, אבל רומן עדיין רוצה להמשיך בתכנית המקורית.
זה ספר עם נושא מורכב שמסופר בשפה שמאוד נגישה לבני נוער. הוא מצליח להעביר בזהירות את תחושת הדיכאון ובסופו של דבר גם שומר על אופטימיות אנושית, ריאלית וזעירה עם מסר כל כך חשוב –

 

"אולי זו בעצם תמצית האהבה – שלמישהו מספיק אכפת כדי לשים לב אליך, וזה מדרבן אותך לנוע ולהשתנות, גורם לאנרגיה הפוטנציאלית שלך להתלקח לאנרגיה קינטית. אולי כל מה שכולם צריכים בכלל בעולם זה שמישהו ישים לב אליהם, יתצפת עליהם."
עולמם של בני הנוער הוא כל כך מורכב וכבד, הרבה יותר ממה שזה נראה לנו מבחוץ. אני יודעת כי הייתי שם פעם, כולנו היינו שם פעם. מבולבלים, מתוסכלים, ומה רצינו יותר משיראו אותנו? שיבחינו בקיום שלנו?
זה הספר השני שאני קוראת מהוצאת הכורסא (הראשון היה להתאהב בגרייס המצויין) ובנתיים הם לא מאכזבים. לבי וחורים שחורים אחרים הוא ספר מצויין, עכשיו אני בהחלט מבינה על מה כולם מדברים.

תקציר

אָזֵל, נערה חובבת פיזיקה, מתכננת בכפייתיות את מותה שלה. יש לה רק בעיה אחת: היא לא משוכנעת שיש לה אומץ לעשות את זה לבד.

ברגע שהיא מגלה אתר אינטרנט ובו מדור שנקרא "שותפים להתאבדות", אָזֵל משוכנעת שמצאה את הפתרון לבעיה. היא מתחברת לנער בשם רומן, שטרגדיה משפחתית רודפת אותו ומחפש גם הוא שותף לביצוע המעשה.

אולם ככל שמערכת היחסים ביניהם מתפתחת וברית ההתאבדות נעשית מוחשית יותר, אָזֵל מתחילה לתהות אם היא באמת ובתמים רוצה בזה. כעת עליה להחליט אם לבחור במוות המיוחל או בניסיון לשכנע את רומן להמשיך לחיות ולממש יחד את האנרגיה הפוטנציאלית הגלומה בהם.

לבי וחורים שחורים אחרים הוא רומן מרהיב ומרגש שמציג קול חדש ויוצא מגדר הרגיל בספרות הפופולרית. הספר רואה אור בימים אלה ביותר מ-20 מדינות ברחבי העולם והוא יעובד בקרוב לסרט על ידי אולפני פארמונט.

יסמין וַרְגָה גדלה בפרברי סינסינטי, אוהיו. לפני שנעשתה סופרת במשרה מלאה עבדה זמן קצר כמורה למדעים. זהו רומן הביכורים שלה.

הוצאת הכורסא / מודן
תרגום: סיגל גפן
חן יאקה שומרון, למה לא סיפרתם לי?!

היי לך

אם זו הפעם הראשונה שלך כאן – אז היוש! ואיזה כיף שעצרת לקרוא אותי. "למה לא סיפרתם לי" הוא בלוג ההורות שלי, אבל מצד שני הוא  כבר מזמן לא רק בלוג ההורות שלי. תוכלי לקרוא כאן על כל הדברים שמעניינים אותי, מעסיקים אותי, מתסכלים אותי או מצחיקים אותי. 
בקיצור,  טוב שבאת.

ניוזלטר

אם אתן בקטע – אני מעדכנת במייל מידי פעם, כשעולה תוכן חדש. אבל לא יותר מידי.
ain't nobody got time for that

עוד תוכן

יערה ציקורל, צילום: מאיה חבקין

אמא כמוני – יערה ציקורל

מכירה את הבתים האלה שאת מסתכלת על תמונות שלהם ואומרת – זה נראה כמו בית של משפחה אמיתית, כייפית ומגניבה? ככה זה מרגיש כשאני נתקלת בפרוייקטים של יערה. וכמו הפרוייקטים שלה ככה גם היא – אמיתית, כייפית, מגניבה. ג'ינג'ית אמיתית שיכולה ליצור לך חדר משלך – וביננו, זה אחד הדברים הכי נחוצים לנו היום.

קראי עוד >>
ברידג'רטון-הדוכס ואני, ג'וליה קווין

ברידג׳רטון – הדוכס ואני

הדו קרב הנצחי בין ספר לסדרה (או סרט) שוב כאן, והפעם אין מנצחים ומפסידים. הנאה מובטחת בשני המקרים, חוויה שונה מכל אחד מהם. או במילים אחרות – הוא סבבה והכל, אבל תקראו קודם את הספר.

קראי עוד >>
צילום: ענבל כבירי

אמא כמוני – ענבל כבירי

טוב, בואי נשים את זה מייד על השולחן – ענבל גרה 10 דקות מברצלונה, מוקפת ירוק, וממרומי קומה 3 בפתח תקווה אני מקנאה בה על כך מאוד מאוד. בנוסף היא צלמת אז את יכולה לנחש איך הנופים עוברים דרך העיניים והידיים שלה. בקיצור, הנה לך עוד אמא שממש שווה להכיר.

קראי עוד >>
איור: רעות בורץ

אמא כמוני – רעות בורץ

אם החיים שלי היו מתורגמים לקומיקס, אין לי ספק שרעות הייתה זו שמאיירת אותם. היא אמא כנה, צינית, מוכשרת, מצחיקה ומרגשת. על הדרך היא תמיד עושה לי חשק להרים את העיפרון (הדיגיטלי) שלי, לחזור למקורות ולהתחיל ליצור. אבל עד שזה יקרה, שאלתי אותה כמה שאלות שסיקרנו אותי במיוחד.

קראי עוד >>

רוצה לקבל עידכונים? זה המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

גלילה למעלה