האורחת: נועה קליין פרחי. בת 31, נשואה לרועי ואמא לאביב(5), אופיר (3) ואסף (1). גרה בהוד השרון ומנהלת גן פרטי. בין היתר היא אחת מחברותי הטובות ואין גאה ממני לארח אותה כאן לפוסט.

לפני שנה וחצי היא נכנסה לחיינו. ילד קטן ומתוק הפך למתוק יותר… סוכרת נעורים.
עם הסוכרת נכנסו לחיינו מכשירים חדשים, פחדים חדשים, מחשבות חדשות. הספונטניות ירדה, ועם זאת המון הערכה לחיים, למה שיש והידיעה לגבי איך אנחנו רוצים שהמשפחה שלנו והילדים שלנו יגדלו.

לפני שנה וחצי, בהריון שלישי, שבוע מטורף. מי שפיר, רחוקה מהבית, מנוחה, חזרה, יום הולדת 4 לאביב, עוברים דירה, חג, ערב חג שני, הרגשה לא טובה, קופת חולים, מיון עם רועי, קוראים לי לבוא.
מילים, הסברים, אחד בבטן בחודש רביעי, אחד בבית עם דודה, לא כל כך מבין מה קורה מאחורי הקלעים. ואחד, שוכב במיטת חולים. רק בן שנה וחצי.

אז לא, זה לא מנחם שאומרים שדברים קשים מגיעים אל אנשים שיכולים להתמודד, ולא זה לא עובר למרות שקוראים לזה סוכרת נעורים, ולא שום רופא או אליל לא יעלים את זה, וכן הוא אוכל כמעט הכל רק בבקשה אל תשאלו כל שניה אם אפשר, פשוט תחשבו לבד, ולא זה לא גנטי ולא תורשתי ולא קשור לכלום זה פשוט קרה וזה פה וזה יכול לקרות לכולם, שימו לב לילדים שלכם, להתנהגות, להכל. מידע מוקדם יכול להציל חיים.

להיות הורים לילדים עם סוכרת זה להיות חברים, מחנכים, דיאטנים, מחשבונים מהלכים, לחשוב עשרים צעדים קדימה, לומר תודה על הצוות שמטפל בילד ועל האנשים שמסביב ובעיקר לגרום לילד ולסביבה להבין שהוא כמו כולם. אין הנחות בחיים פשוט מתמודדים.

לשבור מיתוסים

לא, זה לא גנטי
לא, זה לא תורשתי
כן, זה קורה גם לקטנים, ממש קטנים
כן, זה קורה גם אחרי הנעורים
לא, זה לא עובר (בינתיים)
לא, אין לנו את זה במשפחה
לא. זה לא קשור לסוכר
כן, זה קשור לפחמימות
כן, פחמימה יש בירקות , פירות, בצקים, ממתקים ובקיצור הכל.
לא, אין לו שום מוגבלות.
כן, הוא יכול לעשות הכלל.
לא, סוכרת לא מושפעת רק מאוכל.
כן, סוכרת מושפעת ממצב רוח, מזג אוויר, פעילות גופנית ועוד ועוד ועוד.
כן, כל יום יש הפתעה חדשה.
כן, למדנו מה זה להילחם ותמיד לנצח על כל דבר שקשור לילד הזה ובכלל.
כן, המערכות אטומות, אבל אין משהו שיעצור אותנו לעולם.
כן, אנחנו מותשים.
כן, אבדה קצת הספונטניות.
לא, לא אבדה התקווה , האהבה והחוזק.
לא, אנחנו לא מיואשים.
כן, הוא שובב אמיתי!

אומרים שהשנה הראשונה הכי קשה, בכל שינוי ובכל מצב. אני בטוחה שעוד יהיו הרבה רגעים קשים, הרים לעבור.
החיים ממשיכים כרגיל רק נוספו להם עוד רבדים שלא הכרנו קודם. והמון שאלות מהסביבה.

היום אני מודה בכל בוקר על חיוך, על בריאות, על לילה בלי צפצופים (כמעט לא קורה), על זה שאופיר גורם לי לחייך כל בוקר כל היום לא משנה כמה ומה עובר עליו, על אביב ואסף שגדלים בלי שאנחנו אפילו שמים לב, על הבית, החברים שבאמת שם, המשפחות.
יש אנשים מיוחדים שעוברים איתנו את המסע הזה. יש כאלה שהפסקנו כבר לנסות להסביר להם וזה גם בסדר, המיוחדים, הם לא רבים אבל כמו תמיד דווקא במצבים מיוחדים אתה לומד להבין מי אתה רוצה שיהיה סביבך. אז תודה, אתם יודעים לבד מי אתם?

אז אם אתם מכירים מישהו בכל גיל, במצב שקצת שונה משלכם עקב אלרגיה או מחלה כלשהי פשוט תחשבו עליו ולא על עצמכם , שימו את עצמכם במקום הזה ותתנהגו כמו שהייתם רוצים שיתנהגו אליכם, להורים שלכם או לילדים הקטנים שלכם.

נובמבר הוא חודש המודעות לסוכרת נעורים, לתרומות לעמותה לאגודה לסוכרת נעורים לחצו כאן

ואם גם לכן יש נושא חשוב שאתן רוצות לספר עליו, מוזמנות לכתוב לי:
[pojo-form id="2861"]