אמא כמוני – ענבל כבירי

טוב, בואי נשים את זה מייד על השולחן - ענבל גרה 10 דקות מברצלונה, מוקפת ירוק, וממרומי קומה 3 בפתח תקווה אני מקנאה בה על כך מאוד מאוד. בנוסף היא צלמת אז את יכולה לנחש איך הנופים עוברים דרך העיניים והידיים שלה. בקיצור, הנה לך עוד אמא שממש שווה להכיר.

יש לי תמיד חיבה לנשים האלו שהתחילו בנקודה מסויימת – עורכת דין פלילית, למשל – ועשו הסבה, הגשימו חלום והפכו להיות מה שהן באמת תמיד רצו להיות – נניח צלמת. מהעיניים שלי זה דורש המון אומץ (ואני חשבתי שהמעבר משכירה לעצמאית זה עניין גדול…). במקרה של ענבל, ואחרי שרואים את התמונות שלה וקוראים את הסיפורים שלה, זה נראה כאילו הדבר הכי נכון וטבעי בעולם… אז אחרי שתקראי את הראיון אני ממש ממליצה לך לצלול לתוך הגלריות והפוסטים בבלוג שלה, זה כמעט כמו לטייל בעולם.

ספרי לי עלייך ועל המשפחה שלך

ענבל, 41 (ו-11 חודשים), צלמת סטילס וידיאו, מלמדת צילום, כותבת בבלוג טיולים שלי וב"הארץ", ומנהלת את קהילת הטיולים "ויקי וכריסטינה בברצלונה".

בן זוגי, המכונה לעתים "האיש", 42 (ו-11 חודשים. כן, נולדנו בהפרש של שנה ויומיים). ביום דירקטור תפעול בחברה גלובלית. מהנדס תעשייה בהכשרתו. בלילה בעיקר מסדר את הבלאגן שאני משאירה ברחבי הבית. בסופי שבוע – א' סנדוויצ'ים לטיולים, פק"ליסט קפה, נהג ולעתים גם נגר. השותף הכי טוב שיכולתי לבחור לעצמי. תומך נלהב. בלעדיו אין סיכוי שזה היה קורה. ברוב המקרים הוא גם שותף להתייעצויות מכל סוג שהוא.

עידן "דנדן", 9. צילום: ענבל כבירי
בן "בנבן", 5. צילום: ענבל כבירי

עידן, המכונה "דנדן", 9, יום אחד יהיה טייס, כרגע משגע את הוריו בארבע שפות.
בן, המכונה "בנבן", 5, סכנה מוחשית לכל מה שלא צריך להתפרק לגורמים, אבל עם חיוך שאי אפשר לעמוד בפניו.
מגורים – בית מקסים שמכל חלון בו יש ירוק, בשכונה שממוקמת 10 דקות מברצלונה.

ספרי לי על המותג שלך ואיך הגעת לעסוק בו

הדרך שלי למה שאני עושה היום הייתה קצת ארוכה. את המצלמה האמיתית קיבלתי מתנה בגיל 20. חלמתי להיות צלמת, אבל אי אז, הייתי שבויה בקונספציה שצילום זה לא מקצוע. משם ועד לפקולטה למשפטים הדרך הייתה קצרה למדי. משם – תואר שני ויותר מעשור כעורכת דין בתחום הפלילי בפרקליטות מחוז ירושלים ומשרד רוה"מ הבהירו לי שחלומות צריך להגשים לפני גיל 40. אחרי שעידן נולד, עזבתי הכל, הלכתי ללמוד צילום מקצועי והשאר – היסטוריה.

מה הערכים שעומדים מאחורי העשייה שלך?

טבע, טבעיות, ידידותיות לסביבה – קודם כל, אני גרה בתוך חורשה. הטבע כאן מאוד נגיש. אנחנו מטיילים בלי סוף והבלוג (והקבוצה שלי) עמוסים בהמלצות לטיולים רגליים. הבלוג גם ידידותי לצמחונים (כי כזאת אני) ואני מתחברת מאוד לנושא הסלואו ליבינג // סלואו פוד // סלואו טראוול. אלו היו גם הנושאים של הכתבות שפרסמתי ב"הארץ".
חוץ מזה, אני אוהבת לעבוד עם חברות או אומנים שיש להם אג'נדה סביבתית.
וגם בצילום זה בא לידי ביטוי – אני משתמשת המון באור טבעי, והעיבודים שלי הם די מינימליים וטבעיים. אני סולדת מריטושי עור וגוף בפוטושופ, אני חושבת שזה אחד הגורמים המרכזיים לדימויי גוף נמוכים והפרעות אכילה אצל מתבגרים ומתבגרות (נושא שכבר הבטחתי לעצמי לכתוב עליו מזמן פוסט בבלוג).

פרטים קטנים – אני פריקית של דיטייליס. לא רק בצילום, בכלל בחיים. אם אפשר היה להתעסק רק בהם, היה לי הרבה יותר קל. אוהבת לרדת לרזולוציות, לצלם בעומק שדה רדוד ולתכנן כל פרט ופרט שיהיו על הסט.

פיינשמקריות, טעם טוב – אני לא אוהבת להתפשר על איכות של שום דבר. יש לזה כמובן מחירים, אבל אני חושבת שאני מצליחה להגיע לאיזונים לא רעים בכלל.
זה בא לידי ביטוי למשל בטיולים – פיתחתי חוש לזיהוי מקומות שווים, קטנים, נידחים, שלא הרבה מגיעים אליהם. זה יכול להיות לינה במין טריילר דו קומתי בלב הפירנאים בצרפת, מסעדה שיושבת ליטרלי על אגם בצפון ספרד או חנות עיצוב מטורפת בפורטוגל.

ידידותיות למשתמש – שנים של הדרכה (צופים, צבא, אוניברסיטה וכו') עשו את שלהן. מי שלמד אצלי מספר שאני מצליחה להנגיש מידע מורכב בשפה פשוטה. אני גם ממש נהנית מזה. הסדנאות שלי מועברות בשפה פשוטה וקלה גם אם מדובר בתוכנות לא קלות והפוסטים שלי מפורטים ומלאים במידע שימושי. חשוב לי שאנשים יצאו עם מידע קל ליישום.
  
חיוך, הומור – מי שמכיר אותי יודע שאני מרבה לחייך. שריטה ישנה שטרם חלפה. אני גם אוהבת לשלב הומור דק ולעתים ציניות קלה באופן שבו אני מתבטאת. זה שומר אותי עירנית וחדה.

צילום: ענבל כבירי
צילום: ענבל כבירי

איפה את רואה את המותג שלך בעתיד?

אני מתכננת לפתח את הקבוצה שלי ולהפוך אותה למרכז מידע לכל מה שמגניב באזור. לפתוח גם אחת באנגלית. לתרגם את הבלוג לאנגלית.

יש לי חלום לראיין את אלברט אדריה, מ"אל בולי" זכרונה לברכה (אחת המסעדות החשובות שהיו כאן בעשורים האחרונים) ולדבר איתו על אוכל צמחוני.

אני מתכננת גם להתפתח בוידיאו, שפתח לי עולם שלם של יצירתיות שלא קיימת בסטילס ולשלב שם footage  מהרחפן שלי, שנמצא הרבה יותר מדי זמן על המדף במקום באוויר.

איך נראה סדר היום שלך?

יש לי סטודיו בבית ואם אני לא בצילומים, אז אני עובדת מהבית על עריכות או בכתיבה. אני משתדלת להקפיד לצאת כמה שעות בשבוע להטענת מצברים במשתלות (אמיתי לגמרי) או לשיטוט בעיר.

מה האתגרים הכי גדולים שאת מתמודדת איתם כאמא עצמאית?

חלוקת קשב. לכבות את המחשבות הבלתי פוסקות על העבודה כשאני עם הילדים. זה ממש לא פשוט. לעצמאים יש את הבוס הכי גרוע שיכול להיות. הראש אף פעם לא נח.
זמן – בעיקר לעצמי. בתקופה האחרונה אנחנו די סגורים שוב וזה לא קל.

צילום: ענבל כבירי

איזה מתנה היית הכי רוצה לתת לכל אמא חדשה?

בייביסיטר

האם יש מישהי ( 😊dead or alive) שהיית רוצה להעביר לה אליה את השאלון ולגלות איזו אמא היא?

הילה קורח. אני רוצה לדעת בדיוק איך מתחלקת היממה שלה.

את ענבל (והנופים המטורפים של ברצלונה) תוכלי לפגוש באינסטגרם שלה ובאתר שלה.

*5 שאלות הוא המקום שלי להכיר אימהות כמוני. אימהות עצמאיות, בעלות עסק, שמשלבות עבודה עם משפחה ועושות את ההכי טוב שלהן. למה 5 שאלות? כי למי יש זמן ליותר מזה?! אבל לפעמים נסחפים לתוך המילים, אז בטח תמצאו כאן גם שיחות קצת יותר ארוכות.

גם את אמא כמוני? רוצה לענות על 5 שאלות? תכתבי לי – chen@whydidntyoutellme.co.il

חן יאקה שומרון, למה לא סיפרתם לי?!

היי לך

אם זו הפעם הראשונה שלך כאן – אז היוש! ואיזה כיף שעצרת לקרוא אותי. "למה לא סיפרתם לי" הוא בלוג ההורות שלי, אבל מצד שני הוא  כבר מזמן לא רק בלוג ההורות שלי. תוכלי לקרוא כאן על כל הדברים שמעניינים אותי, מעסיקים אותי, מתסכלים אותי או מצחיקים אותי. 
בקיצור,  טוב שבאת.

ניוזלטר

אם אתן בקטע – אני מעדכנת במייל מידי פעם, כשעולה תוכן חדש. אבל לא יותר מידי.
ain't nobody got time for that

עוד תוכן

יערה ציקורל, צילום: מאיה חבקין

אמא כמוני – יערה ציקורל

מכירה את הבתים האלה שאת מסתכלת על תמונות שלהם ואומרת – זה נראה כמו בית של משפחה אמיתית, כייפית ומגניבה? ככה זה מרגיש כשאני נתקלת בפרוייקטים של יערה. וכמו הפרוייקטים שלה ככה גם היא – אמיתית, כייפית, מגניבה. ג'ינג'ית אמיתית שיכולה ליצור לך חדר משלך – וביננו, זה אחד הדברים הכי נחוצים לנו היום.

קראי עוד >>
ברידג'רטון-הדוכס ואני, ג'וליה קווין

ברידג׳רטון – הדוכס ואני

הדו קרב הנצחי בין ספר לסדרה (או סרט) שוב כאן, והפעם אין מנצחים ומפסידים. הנאה מובטחת בשני המקרים, חוויה שונה מכל אחד מהם. או במילים אחרות – הוא סבבה והכל, אבל תקראו קודם את הספר.

קראי עוד >>
איור: רעות בורץ

אמא כמוני – רעות בורץ

אם החיים שלי היו מתורגמים לקומיקס, אין לי ספק שרעות הייתה זו שמאיירת אותם. היא אמא כנה, צינית, מוכשרת, מצחיקה ומרגשת. על הדרך היא תמיד עושה לי חשק להרים את העיפרון (הדיגיטלי) שלי, לחזור למקורות ולהתחיל ליצור. אבל עד שזה יקרה, שאלתי אותה כמה שאלות שסיקרנו אותי במיוחד.

קראי עוד >>
פעילויות לחנוכה

חנוכה כאן! ויש לי גם פתרון לאיך להוציא את הילדים מהמסך

מסורת זו מסורת, ואצלנו היא מגיעה עם חוברת פעילויות להדפסה. הפעם לכבוד חנוכה גם מצאתי לך את סיפור החג (כדי שלא תיתקעי בלי תשובות לשאלות החשובות באמת, כמוני) וגם תכירי את הגיבורה הסודית שלא מספרים עליה של חג החנוכה.

קראי עוד >>

רוצה לקבל עידכונים? זה המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

גלילה למעלה