יש לי תמיד חיבה לנשים האלו שהתחילו בנקודה מסויימת – עורכת דין פלילית, למשל – ועשו הסבה, הגשימו חלום והפכו להיות מה שהן באמת תמיד רצו להיות – נניח צלמת. מהעיניים שלי זה דורש המון אומץ (ואני חשבתי שהמעבר משכירה לעצמאית זה עניין גדול…). במקרה של ענבל, ואחרי שרואים את התמונות שלה וקוראים את הסיפורים שלה, זה נראה כאילו הדבר הכי נכון וטבעי בעולם… אז אחרי שתקראי את הראיון אני ממש ממליצה לך לצלול לתוך הגלריות והפוסטים בבלוג שלה, זה כמעט כמו לטייל בעולם.
ספרי לי עלייך ועל המשפחה שלך
ענבל, 41 (ו-11 חודשים), צלמת סטילס וידיאו, מלמדת צילום, כותבת בבלוג טיולים שלי וב"הארץ", ומנהלת את קהילת הטיולים "ויקי וכריסטינה בברצלונה".
בן זוגי, המכונה לעתים "האיש", 42 (ו-11 חודשים. כן, נולדנו בהפרש של שנה ויומיים). ביום דירקטור תפעול בחברה גלובלית. מהנדס תעשייה בהכשרתו. בלילה בעיקר מסדר את הבלאגן שאני משאירה ברחבי הבית. בסופי שבוע – א' סנדוויצ'ים לטיולים, פק"ליסט קפה, נהג ולעתים גם נגר. השותף הכי טוב שיכולתי לבחור לעצמי. תומך נלהב. בלעדיו אין סיכוי שזה היה קורה. ברוב המקרים הוא גם שותף להתייעצויות מכל סוג שהוא.
עידן, המכונה "דנדן", 9, יום אחד יהיה טייס, כרגע משגע את הוריו בארבע שפות.
בן, המכונה "בנבן", 5, סכנה מוחשית לכל מה שלא צריך להתפרק לגורמים, אבל עם חיוך שאי אפשר לעמוד בפניו.
מגורים – בית מקסים שמכל חלון בו יש ירוק, בשכונה שממוקמת 10 דקות מברצלונה.
ספרי לי על המותג שלך ואיך הגעת לעסוק בו
הדרך שלי למה שאני עושה היום הייתה קצת ארוכה. את המצלמה האמיתית קיבלתי מתנה בגיל 20. חלמתי להיות צלמת, אבל אי אז, הייתי שבויה בקונספציה שצילום זה לא מקצוע. משם ועד לפקולטה למשפטים הדרך הייתה קצרה למדי. משם – תואר שני ויותר מעשור כעורכת דין בתחום הפלילי בפרקליטות מחוז ירושלים ומשרד רוה"מ הבהירו לי שחלומות צריך להגשים לפני גיל 40. אחרי שעידן נולד, עזבתי הכל, הלכתי ללמוד צילום מקצועי והשאר – היסטוריה.
מה הערכים שעומדים מאחורי העשייה שלך?
טבע, טבעיות, ידידותיות לסביבה – קודם כל, אני גרה בתוך חורשה. הטבע כאן מאוד נגיש. אנחנו מטיילים בלי סוף והבלוג (והקבוצה שלי) עמוסים בהמלצות לטיולים רגליים. הבלוג גם ידידותי לצמחונים (כי כזאת אני) ואני מתחברת מאוד לנושא הסלואו ליבינג // סלואו פוד // סלואו טראוול. אלו היו גם הנושאים של הכתבות שפרסמתי ב"הארץ".
חוץ מזה, אני אוהבת לעבוד עם חברות או אומנים שיש להם אג'נדה סביבתית.
וגם בצילום זה בא לידי ביטוי – אני משתמשת המון באור טבעי, והעיבודים שלי הם די מינימליים וטבעיים. אני סולדת מריטושי עור וגוף בפוטושופ, אני חושבת שזה אחד הגורמים המרכזיים לדימויי גוף נמוכים והפרעות אכילה אצל מתבגרים ומתבגרות (נושא שכבר הבטחתי לעצמי לכתוב עליו מזמן פוסט בבלוג).
פרטים קטנים – אני פריקית של דיטייליס. לא רק בצילום, בכלל בחיים. אם אפשר היה להתעסק רק בהם, היה לי הרבה יותר קל. אוהבת לרדת לרזולוציות, לצלם בעומק שדה רדוד ולתכנן כל פרט ופרט שיהיו על הסט.
פיינשמקריות, טעם טוב – אני לא אוהבת להתפשר על איכות של שום דבר. יש לזה כמובן מחירים, אבל אני חושבת שאני מצליחה להגיע לאיזונים לא רעים בכלל.
זה בא לידי ביטוי למשל בטיולים – פיתחתי חוש לזיהוי מקומות שווים, קטנים, נידחים, שלא הרבה מגיעים אליהם. זה יכול להיות לינה במין טריילר דו קומתי בלב הפירנאים בצרפת, מסעדה שיושבת ליטרלי על אגם בצפון ספרד או חנות עיצוב מטורפת בפורטוגל.
ידידותיות למשתמש – שנים של הדרכה (צופים, צבא, אוניברסיטה וכו') עשו את שלהן. מי שלמד אצלי מספר שאני מצליחה להנגיש מידע מורכב בשפה פשוטה. אני גם ממש נהנית מזה. הסדנאות שלי מועברות בשפה פשוטה וקלה גם אם מדובר בתוכנות לא קלות והפוסטים שלי מפורטים ומלאים במידע שימושי. חשוב לי שאנשים יצאו עם מידע קל ליישום.
חיוך, הומור – מי שמכיר אותי יודע שאני מרבה לחייך. שריטה ישנה שטרם חלפה. אני גם אוהבת לשלב הומור דק ולעתים ציניות קלה באופן שבו אני מתבטאת. זה שומר אותי עירנית וחדה.
איפה את רואה את המותג שלך בעתיד?
אני מתכננת לפתח את הקבוצה שלי ולהפוך אותה למרכז מידע לכל מה שמגניב באזור. לפתוח גם אחת באנגלית. לתרגם את הבלוג לאנגלית.
יש לי חלום לראיין את אלברט אדריה, מ"אל בולי" זכרונה לברכה (אחת המסעדות החשובות שהיו כאן בעשורים האחרונים) ולדבר איתו על אוכל צמחוני.
אני מתכננת גם להתפתח בוידיאו, שפתח לי עולם שלם של יצירתיות שלא קיימת בסטילס ולשלב שם footage מהרחפן שלי, שנמצא הרבה יותר מדי זמן על המדף במקום באוויר.
איך נראה סדר היום שלך?
יש לי סטודיו בבית ואם אני לא בצילומים, אז אני עובדת מהבית על עריכות או בכתיבה. אני משתדלת להקפיד לצאת כמה שעות בשבוע להטענת מצברים במשתלות (אמיתי לגמרי) או לשיטוט בעיר.
מה האתגרים הכי גדולים שאת מתמודדת איתם כאמא עצמאית?
חלוקת קשב. לכבות את המחשבות הבלתי פוסקות על העבודה כשאני עם הילדים. זה ממש לא פשוט. לעצמאים יש את הבוס הכי גרוע שיכול להיות. הראש אף פעם לא נח.
זמן – בעיקר לעצמי. בתקופה האחרונה אנחנו די סגורים שוב וזה לא קל.
איזה מתנה היית הכי רוצה לתת לכל אמא חדשה?
בייביסיטר
האם יש מישהי ( ?dead or alive) שהיית רוצה להעביר לה אליה את השאלון ולגלות איזו אמא היא?
הילה קורח. אני רוצה לדעת בדיוק איך מתחלקת היממה שלה.
את ענבל (והנופים המטורפים של ברצלונה) תוכלי לפגוש באינסטגרם שלה ובאתר שלה.
