למה לא סיפרתם לי שכשכולם אומרים "אנחנו נעזור לכם מתי שתצטרכו" הם לא באמת מתכוונים לזה?
טוב, אולי הם מתכוונים לזה, אבל זה לא באמת קורה. זו הייתה קנוניה! הם רק רצו שתיכנסי להריון ותביאי ילד חמוד! Damn!
וברצינות, אני חושבת שאין (כמעט) דבר קשה יותר מלבקש עזרה. זה משהו שבאמת לקח לי הרבה זמן לעשות, הרי מי אני שאטריח עכשיו אחרים עם הצרות שלי? אני אסתדר, בטוח.
זה תמיד היה ככה, הרבה לפני יוני כמובן, אני לא מסוג האנשים שיודעים להאציל סמכויות, אני סומכת על עצמי בעיקר ומעדיפה לעשות הכל לבד. ואז הוא הגיע ומסתבר שאי אפשר לעשות הכל וש-24 שעות ביממה זה ממש מ-מ-ש מעט.
אין ברירה, צריך לבקש עזרה, והרי אמרו שיעזרו אז זה בטח יהיה פשוט…
אבל היום הם לא יכולים, אבל מתי שתרצו. אבל חוץ ממחר :/
בגדול המשוואה הזו עובדת ככה שכשאת לא צריכה עזרה יהיה עדר של מבקרים וכשאת כן צריכה כולם נעלמים. היוש מרפי.
לרוב זה הטריף אותי, הייתי מתעצבנת וכועסת ועם כל ההורמונים שהיו מציפים אותי זה לא היה מחזה נעים. היה לי קשה להבין איך אנשים יכולים בכלל לסרב. ואז נזכרתי שלכל אחד יש את החיים שלו, הבעיות שלו והתיקים שהוא סוחב לעצמו. זה לא אומר שאי אפשר לנסות לבקש עזרה, אבל זה כן אומר – לקחת הכל בפרופורציה (בעצם כתיבת השורות האלה אני עושה לעצמי עכשיו סוג של פסיכולוגיה בשקל וחצי).
אני רוצה להגיד שבשורה התחתונה – תלמדו להסתדר לבד, אבל לא. לבקש עזרה זה חשוב, לבקש עזרה זה הכרחי לשפיות שלך, זו לא חולשה ואת לא נכשלת. אז אל תישברי כשמישהו מסרב, תמשיכי הלאה.
