על אטרקציות לסוכות, תוכניות והחיים האמיתיים

אז חג הסוכות הגיע, והיו לי כל כך הרבה תוכניות.
רציתי לשבת על מוצר חדש שאני רוצה לקדם בעסק, רציתי לצאת להליכות, לארגן לי אוכל כדי שאוכל להמשיך בשיגרה ולא להתפתות לכל הנישנושים שיש בחופשות וחגים, רציתי לסיים לקרוא ספר שהתחלתי, רציתי לקחת את יוני לטייל קצת בחוץ.
רציתי לכתוב כמה פוסטים אופטימיים ופחות מתבכיינים על ימים נעימים וילדים בריאים. רציתי.
במקום זה שוב נכנסנו לסאגת חום. אז כל מה שתכננתי נזרק לפח ופינה מקום לילד חולה ששואב ממך 100% אנרגיה.
הוא אמור היה להיות בגן 3 ימים בחול המועד, וזה אמור היה להיות הזמן שלי שחיכיתי לו כל כך.
אני לא יודעת למה דווקא לשלושת הימים האלה חיכיתי, הרגשתי שאני ממש צריכה אותם בשביל עצמי.
אטרקציות לסוכות
אטרקציות לסוכות – ממש לא מה שחשבתי :/
אני חושבת שזו הפעם הראשונה שאני באמת מתכננת ועושה לי רשימה של דברים להספיק, זה חודש חלש מאוד מבחינת לקוחות ועבודה, אז אני מנסה לנצל אותו כדי להתמקד בעסק שלי ולקדם אותו.
לפחות ניסיתי.
אחרי שהיאוש של לראות 39 מעלות במדחום כל 4 שעות עבר, ו- 3 ימים (ולילות) ללא שינה עם מיגרנה שמתלווה ברקע הצלחתי היום סוף סוף לבכות.
לא מספיק כמו שרציתי, התחשק לי בכי כזה שמפרק ומשחרר ומרים, אבל יצאה לי דמעה וחצי.
אבל לקחתי אותה, זה גם משהו.
היא באה מתוך תסכול ועצבים.
לא היה צריך הרבה כדי לשחרר את זה.
אני מרגישה הרבה פעמים לבד בכל העניין הזה של הורות וברגעים כאלה זה מורגש עוד יותר.
שמעון עוזר, ואני תמיד אומרת שזה שורש הבעיה – הוא עוזר. הוא עוזר כשמבקשים במקום להיות נוכח וליזום.
הוא לא ממש מבין מה לא בסדר בזה, ואני מניחה שזה קשור לגנטיקה הגברית הידועה, ואני כבר עייפה מלנסות להסביר.
שגרה יומיומית כל כך נחוצה לי, לשקט שלי, לשפיות.
וכשהיא נשברת אני מרגישה שאני נשברת יחד איתה. בא לי לפעמים שישאלו אותי מה איתי, איך אני מרגישה, אם אני צריכה משהו. קרוב לוודאי שאני אגיד שהכל בסדר ולא צריך כלום, אבל בא לי שיזכרו שגם אני נמצאת כאן מאחורי ילד קטן ומסכן שקודח מחום.
וכן, קצת קשה לה.
חן יאקה שומרון, למה לא סיפרתם לי?!

היי לך

אם זו הפעם הראשונה שלך כאן – אז היוש! ואיזה כיף שעצרת לקרוא אותי. "למה לא סיפרתם לי" הוא בלוג ההורות שלי, אבל מצד שני הוא  כבר מזמן לא רק בלוג ההורות שלי. תוכלי לקרוא כאן על כל הדברים שמעניינים אותי, מעסיקים אותי, מתסכלים אותי או מצחיקים אותי. 
בקיצור,  טוב שבאת.

ניוזלטר

אם אתן בקטע – אני מעדכנת במייל מידי פעם, כשעולה תוכן חדש. אבל לא יותר מידי.
ain't nobody got time for that

עוד תוכן

יערה ציקורל, צילום: מאיה חבקין

אמא כמוני – יערה ציקורל

מכירה את הבתים האלה שאת מסתכלת על תמונות שלהם ואומרת – זה נראה כמו בית של משפחה אמיתית, כייפית ומגניבה? ככה זה מרגיש כשאני נתקלת בפרוייקטים של יערה. וכמו הפרוייקטים שלה ככה גם היא – אמיתית, כייפית, מגניבה. ג'ינג'ית אמיתית שיכולה ליצור לך חדר משלך – וביננו, זה אחד הדברים הכי נחוצים לנו היום.

קראי עוד >>
ברידג'רטון-הדוכס ואני, ג'וליה קווין

ברידג׳רטון – הדוכס ואני

הדו קרב הנצחי בין ספר לסדרה (או סרט) שוב כאן, והפעם אין מנצחים ומפסידים. הנאה מובטחת בשני המקרים, חוויה שונה מכל אחד מהם. או במילים אחרות – הוא סבבה והכל, אבל תקראו קודם את הספר.

קראי עוד >>
צילום: ענבל כבירי

אמא כמוני – ענבל כבירי

טוב, בואי נשים את זה מייד על השולחן – ענבל גרה 10 דקות מברצלונה, מוקפת ירוק, וממרומי קומה 3 בפתח תקווה אני מקנאה בה על כך מאוד מאוד. בנוסף היא צלמת אז את יכולה לנחש איך הנופים עוברים דרך העיניים והידיים שלה. בקיצור, הנה לך עוד אמא שממש שווה להכיר.

קראי עוד >>
איור: רעות בורץ

אמא כמוני – רעות בורץ

אם החיים שלי היו מתורגמים לקומיקס, אין לי ספק שרעות הייתה זו שמאיירת אותם. היא אמא כנה, צינית, מוכשרת, מצחיקה ומרגשת. על הדרך היא תמיד עושה לי חשק להרים את העיפרון (הדיגיטלי) שלי, לחזור למקורות ולהתחיל ליצור. אבל עד שזה יקרה, שאלתי אותה כמה שאלות שסיקרנו אותי במיוחד.

קראי עוד >>

רוצה לקבל עידכונים? זה המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

גלילה למעלה