קפיצת גדילה – תגיד לי ילד, מתי הספקת את כל זה?!

בחודשים הראשונים קפיצת גדילה התבטאה בעיקר באוכל.
היום יוני כבר בן שנה ו-5 חודשים, הוא ילד ראשון ואני לא יודעת להשוות את ההתפתחות שלו לילדים אחרים בני גילו, אני רק יודעת, לפי הבגדים שאני קונה לו ולפי תגובת האחיות כשהוא נולד, שהוא גבוה יחסית לממוצע.
לגבי כל השאר אין לי מושג, ובכל מקרה זה נראה לי מטורף.
עם כמה שהחודשים הראשונים של הילד עוברים לאט, ככה השנה השניה עוברת בטיסה.
יש רגעים  שאני מרגישה שאני בהילוך מהיר איתו, לא עומדת בקצב. הרי לפני שניה רק למדת לשבת ועכשיו פתאום אתה רץ לי בכל הבית.

קפיצת גדילה
תגיד לי ילד, מתי גדלת ככה?!

היום בבוקר קרה משהו שהשאיר אותי עם הלסת ברצפה.
הלבשתי אותו לגן, הדלקתי לו את הטלוויזיה והלכתי להתארגן בעצמי. תוך כדי הסידורים אני שומעת אותו מדבר עם הטלוויזיה. עכשיו אני לא מתכוונת ל"תגידו מפה, תגידו מפה" סטייל דורה, ממש לא. הוא השלים סופים של כל משפט שנאמר שם. הייתי בשוק.
היש אותי ביותר פאטתית?

אין דבר חמוד יותר מהמילים הראשונות שלו, הילד הזה מצחיק כל כך, דעתן כל כך ויודע להסביר את עצמו בצורה כל כך יפה.
אני יודעת ש"גיל שנתיים הנורא" שכולם מדברים עליו מתקרב אלינו, אני מרגישה את הניצנים שלו בעקשנות של יוני, ולהפתעתי אני ממש מצפה לו, הרבה יותר משאני חוששת ממנו.
חן הנאיבית שבי רוצה לחשוב שהגעתי למצב שאני כבר אדע להסתדר איתו בצורה די טובה 🙂
חן הפאסימית שבי נותנת לעצמי עכשיו סטירה ואומרת 'את חיה בסרט חמודה'.

בכל אופן, בין אם מדובר בקפיצת גדילה או בתכנים שנלמדים אצלו בגן, או שאולי זה סתם כי הוא מתבגר וגדל בקצב נורמלי ופשוט לא שמתי לב, זה מדהים.
זה כמו לצפות בלייב בתהליך אבולוציוני של התפתחות האדם.

אז מה היה לנו?

כל כך הרבה דברים עברו ב-17 החודשים האחרונים, הוא למד כל כך הרבה ועכשיו הכל מתחיל לצאת ממנו ולהתבטא בכל כך הרבה אופנים.
הוא למד לשבת, לעמוד וללכת
הוא רוקד
הוא שר
הוא יודע לבחור את הספר שהוא רוצה לקרוא עכשיו, הוא גם יודע להגיד את שם הספר
הוא יודע לחכות קולות של חיות
הוא יודע להרכיב פאזלים של 2 חלקים
הוא יודע לרכב לבד בבימבה
הוא יודע לאכול ולשתות לבד
הוא יודע כל כך הרבה, הוא כל כך עצמאי ואיך זה בכלל יכול להיות?! הרי לפני שנה הוא היה כזה מסכן וכאבה לו הבטן מגזים…

עכשיו בעיקר מתחשק לי להגיד לו – תרגיע קצת, שלא תגדל לי מהר מידי.

 

חן יאקה שומרון, למה לא סיפרתם לי?!

היי לך

אם זו הפעם הראשונה שלך כאן – אז היוש! ואיזה כיף שעצרת לקרוא אותי. "למה לא סיפרתם לי" הוא בלוג ההורות שלי, אבל מצד שני הוא  כבר מזמן לא רק בלוג ההורות שלי. תוכלי לקרוא כאן על כל הדברים שמעניינים אותי, מעסיקים אותי, מתסכלים אותי או מצחיקים אותי. 
בקיצור,  טוב שבאת.

ניוזלטר

אם אתן בקטע – אני מעדכנת במייל מידי פעם, כשעולה תוכן חדש. אבל לא יותר מידי.
ain't nobody got time for that

עוד תוכן

giphy.com

המתנות (השוות באמת) שכל אמא טרייה תשמח לקבל

האם יש מניע חבוי בצורה לא אלגנטית בעליל מאחורי הפוסט הזה? אולי. האם אני הולכת לשלוח אותו למשפחה הקרובה בקטע של "אני רק מניחה את זה פה ותבינו מזה מה שתבינו"? לא מכחישה ולא מאשרת. ובמילים אחרות – מארז עוגות/פירות/שוקולדים זה ממש נחמד אבל החודשים האחרונים לימדו אותי שצריך לעשות מהלימונים לימונדה ומסוכרת ההריון שלי – מוחיטו.

קראי עוד >>
יערה ציקורל, צילום: מאיה חבקין

אמא כמוני – יערה ציקורל

מכירה את הבתים האלה שאת מסתכלת על תמונות שלהם ואומרת – זה נראה כמו בית של משפחה אמיתית, כייפית ומגניבה? ככה זה מרגיש כשאני נתקלת בפרוייקטים של יערה. וכמו הפרוייקטים שלה ככה גם היא – אמיתית, כייפית, מגניבה. ג'ינג'ית אמיתית שיכולה ליצור לך חדר משלך – וביננו, זה אחד הדברים הכי נחוצים לנו היום.

קראי עוד >>
ברידג'רטון-הדוכס ואני, ג'וליה קווין

ברידג׳רטון – הדוכס ואני

הדו קרב הנצחי בין ספר לסדרה (או סרט) שוב כאן, והפעם אין מנצחים ומפסידים. הנאה מובטחת בשני המקרים, חוויה שונה מכל אחד מהם. או במילים אחרות – הוא סבבה והכל, אבל תקראו קודם את הספר.

קראי עוד >>
צילום: ענבל כבירי

אמא כמוני – ענבל כבירי

טוב, בואי נשים את זה מייד על השולחן – ענבל גרה 10 דקות מברצלונה, מוקפת ירוק, וממרומי קומה 3 בפתח תקווה אני מקנאה בה על כך מאוד מאוד. בנוסף היא צלמת אז את יכולה לנחש איך הנופים עוברים דרך העיניים והידיים שלה. בקיצור, הנה לך עוד אמא שממש שווה להכיר.

קראי עוד >>

רוצה לקבל עידכונים? זה המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

גלילה למעלה