בחודשים הראשונים קפיצת גדילה התבטאה בעיקר באוכל.
היום יוני כבר בן שנה ו-5 חודשים, הוא ילד ראשון ואני לא יודעת להשוות את ההתפתחות שלו לילדים אחרים בני גילו, אני רק יודעת, לפי הבגדים שאני קונה לו ולפי תגובת האחיות כשהוא נולד, שהוא גבוה יחסית לממוצע.
לגבי כל השאר אין לי מושג, ובכל מקרה זה נראה לי מטורף.
עם כמה שהחודשים הראשונים של הילד עוברים לאט, ככה השנה השניה עוברת בטיסה.
יש רגעים  שאני מרגישה שאני בהילוך מהיר איתו, לא עומדת בקצב. הרי לפני שניה רק למדת לשבת ועכשיו פתאום אתה רץ לי בכל הבית.

היום בבוקר קרה משהו שהשאיר אותי עם הלסת ברצפה.
הלבשתי אותו לגן, הדלקתי לו את הטלוויזיה והלכתי להתארגן בעצמי. תוך כדי הסידורים אני שומעת אותו מדבר עם הטלוויזיה. עכשיו אני לא מתכוונת ל"תגידו מפה, תגידו מפה" סטייל דורה, ממש לא. הוא השלים סופים של כל משפט שנאמר שם. הייתי בשוק.
היש אותי ביותר פאטתית?

אין דבר חמוד יותר מהמילים הראשונות שלו, הילד הזה מצחיק כל כך, דעתן כל כך ויודע להסביר את עצמו בצורה כל כך יפה.
אני יודעת ש"גיל שנתיים הנורא" שכולם מדברים עליו מתקרב אלינו, אני מרגישה את הניצנים שלו בעקשנות של יוני, ולהפתעתי אני ממש מצפה לו, הרבה יותר משאני חוששת ממנו.
חן הנאיבית שבי רוצה לחשוב שהגעתי למצב שאני כבר אדע להסתדר איתו בצורה די טובה 🙂
חן הפאסימית שבי נותנת לעצמי עכשיו סטירה ואומרת 'את חיה בסרט חמודה'.

בכל אופן, בין אם מדובר בקפיצת גדילה או בתכנים שנלמדים אצלו בגן, או שאולי זה סתם כי הוא מתבגר וגדל בקצב נורמלי ופשוט לא שמתי לב, זה מדהים.
זה כמו לצפות בלייב בתהליך אבולוציוני של התפתחות האדם.

אז מה היה לנו?

כל כך הרבה דברים עברו ב-17 החודשים האחרונים, הוא למד כל כך הרבה ועכשיו הכל מתחיל לצאת ממנו ולהתבטא בכל כך הרבה אופנים.
הוא למד לשבת, לעמוד וללכת
הוא רוקד
הוא שר
הוא יודע לבחור את הספר שהוא רוצה לקרוא עכשיו, הוא גם יודע להגיד את שם הספר
הוא יודע לחכות קולות של חיות
הוא יודע להרכיב פאזלים של 2 חלקים
הוא יודע לרכב לבד בבימבה
הוא יודע לאכול ולשתות לבד
הוא יודע כל כך הרבה, הוא כל כך עצמאי ואיך זה בכלל יכול להיות?! הרי לפני שנה הוא היה כזה מסכן וכאבה לו הבטן מגזים…

עכשיו בעיקר מתחשק לי להגיד לו – תרגיע קצת, שלא תגדל לי מהר מידי.