אני יודעת שאני מזכירה הרבה את הנושא של מחלות ילדים, אבל בשנה-שנתיים הראשונות של הילד זה מרגיש כאילו כל החיים שלנו סובבים סביב חום ונזלת. מגיל חצי שנה שבו יוני נכנס למעון למדתי לתכנן תוכניות בערבון מוגבל או לא לתכנן בכלל. אי אפשר באמת לדעת למה לצפות כשיש לך תינוק.
פעם אהבתי את החורף. הקור, הגשם, האווירה. הכל מתחדש והכל נקי וטרי. לקח לי חורף אחד עם יוני כדי לשנות את דעתי, ילדים וחורף זה לא הולך ביחד.
לא שזה מנע מאיתנו לחזור למיון גם אחרי האיבחון, הרי להעלות חום זה האובייסט, אני אומרת בואו נעלה ולא נוריד!
את הקיץ עברנו בשקט יחסי, רק דלקות עיניים פה ושם, לא משהו חריג. מה אני אגיד לכם – אופוריה! אפשר לתכנן תוכניות שבוע מראש – החיים הטובים!
אני צריכה רק קצת רוח כדי לנפץ לי את האשליה הזו כי רוח מובילה לנזלת שמובילה לשיעול שמוביל לחום. והנה אנחנו שוב איתכם.
אני לא יכולה להגיד שככל שהזמן עובר זה הופך לקל יותר – זה ממש לא. חום מפחיד אותי, זאת הפרעה שקיבלתי מאמא שלי 🙂
ונכון, הרופאים הסבירו לי שחום זה הדרך של הגוף להתמודד עם המחלה, אבל כשהילד מתעורר באמצע הלילה רועד כי הטמפרטורה קפצה לו הדבר האחרון שאת אומרת לעצמך זה "הגוף מתמודד". לא רוצה להתמודד :/ רוצה ילד בריא, מוכנה עם קצת נזלת…אבל די עם החום. טוב?
