מה לעזאזל?! זה בכלל לא מה שתכננתי!

אוקיי, אז החלטנו להביא ילד. כלומר אני החלטתי ממזמן, הייתי צריכה רק לחכות לאישור שלו…בכל זאת…הוא האבא.
אז זה הלך די מהר, טפו טפו טפו, וזהו. אנחנו בהריון. מתחילים.
שמעתי על תופעות הלוואי, כמובן ששמעתי על בחילות הריון, על הקאות בוקר, על השלישי הראשון הקשה. שמעתי כל מיני דברים. אבל אף אחד מהם לא הכין אותי לדבר האמיתי.

שבוע ראשון: מגניב. אני לוקחת את ההריון הזה בהליכה. אני אמשיך לעשות פילאטיס, אתפקד רגיל. אני בטוח לא אתן לזה לשנות לי את החיים, הרי הילד מתווסף לחיים שלנו. לא?

שבוע שני- חודש שישי: שאלוהים יעזור לי אני לא מסוגלת להרים את עצמי מהאסלה.
חצי שנה של בחילות והקאות. 24/7. זה לא מה שחשבתי, זה ממש לא מה שסיפרו לי, זה רחוק מאוד מכל מה שהכרתי וזה לא מפסיק!
"עד שבוע 12 זה יעבור לך, את תראי" // "זה רק 3 חודשים ראשונים וזהו" // "אצלי זה עבר בחודש רביעי" וכ"ו וכ"ו…
האמת היא כזאת – אל תצפו לשום דבר, או במקרה הטוב – תצפו לגרוע מכל, הכי הרבה תופתעו.
ומה לא ניסיתי? קרקרים על יד המיטה // ג'ינג'ר על שלל צורותיו // כדורים נגד בחילות // כדורים נגד הקאות // דיקור // הילינג // טיהור אנרגטי(נשבעת!) // צמידים נגד בחילות – כלום לא עזר. והייאוש היה כל כך גדול.
בין הערות בסגנון "את פשוט חייבת להזיז את עצמך כדי שזה יעבור", "אל תשקעי בזה" ו-"תאכלי משהו" היה רצון עז לסיים עם זה וזהו.
ואז מישהי אמרה לי את המשפט הכי נכון, מדוייק ומתאים – לפעמים צריך לתת לעצמנו ליפול. אז נפלתי, וקיבלתי את המצב כמו שהוא ואת ההבנה שאין באמת משהו שאני יכולה לעשות עם זה.

בחילות הריון, הקאות בוקר, בחילות בוקר
הנה אני עושה כאילו כייף לי

חודש שישי-חודש שמיני: רוק – זה אמנם דוחה, ותאמינו לי דחיתי גם את עצמי, אבל זה משהו שבהחלט לא מדברים עליו – הגוף פתאום מתחיל לייצר עודף של רוק.
מה זה עודף? ים רוק, כמויות עצומות, הייתי צריכה להסתובב עם טישו כל היום, וכשהייתי בבית היה לידי דלי. גועל. רק מזה הייתי מסוגלת לחזור להקיא.

חודש תשיעי: צא כבר! כבד לי! אבל היי…כל התופעות לוואי חלפו, ואת זה לפחות כולן חוות. ייאי :/

אז כן, חשבתי שאני אהיה מאלה שממשיכות לתפקד כרגיל בהריון, רציתי להיות מאלה שממשיכות לעשות פילאטיס עד שניה לפני הלידה (חזרתי לפילאטיס בחודש 7 עד אמצע שמיני, גם משהו) והייתי בטוחה שהבטן הענקית הזאת תאפשר לי לאכול בלי רגשות אשם (ב-ס-ד-ר….)
אז חשבתי.

את הסטירה שלי קיבלתי והיא הייתה כל כך חזקה, כואבת ומצלצלת שלהיכנס להריון נוסף נראה לי כרגע הדבר הכי לא הגיוני, אנושי או אפשרי שיכול להיות. עכשיו אחרי שזה מאחורי ואני מסתכלת אחורה, בדיעבד, אני מבינה כמה הכנות מראש אני אצטרך לעשות כשנחליט להביא את הילד הבא. עוד הריון כזה משמעו שהעסק נכנס להקפאה של חצי שנה, זה אומר לדאוג להכנסה פאסיבית, וזה בעיקר אומר שצריך לדאוג ליוני בדרך שאני לא ממש יודעת איך לגשת אליה. אבל אני עוד לא שם. צריכה קודם להתאושש איזה עשור לפחות.

כותבת לכם עכשיו, ממרומי האפטר שוק…תהיו חזקות, תהיו חזקים. ותנוחו.

חן יאקה שומרון, למה לא סיפרתם לי?!

היי לך

אם זו הפעם הראשונה שלך כאן – אז היוש! ואיזה כיף שעצרת לקרוא אותי. "למה לא סיפרתם לי" הוא בלוג ההורות שלי, אבל מצד שני הוא  כבר מזמן לא רק בלוג ההורות שלי. תוכלי לקרוא כאן על כל הדברים שמעניינים אותי, מעסיקים אותי, מתסכלים אותי או מצחיקים אותי. 
בקיצור,  טוב שבאת.

ניוזלטר

אם אתן בקטע – אני מעדכנת במייל מידי פעם, כשעולה תוכן חדש. אבל לא יותר מידי.
ain't nobody got time for that

עוד תוכן

יערה ציקורל, צילום: מאיה חבקין

אמא כמוני – יערה ציקורל

מכירה את הבתים האלה שאת מסתכלת על תמונות שלהם ואומרת – זה נראה כמו בית של משפחה אמיתית, כייפית ומגניבה? ככה זה מרגיש כשאני נתקלת בפרוייקטים של יערה. וכמו הפרוייקטים שלה ככה גם היא – אמיתית, כייפית, מגניבה. ג'ינג'ית אמיתית שיכולה ליצור לך חדר משלך – וביננו, זה אחד הדברים הכי נחוצים לנו היום.

קראי עוד >>
ברידג'רטון-הדוכס ואני, ג'וליה קווין

ברידג׳רטון – הדוכס ואני

הדו קרב הנצחי בין ספר לסדרה (או סרט) שוב כאן, והפעם אין מנצחים ומפסידים. הנאה מובטחת בשני המקרים, חוויה שונה מכל אחד מהם. או במילים אחרות – הוא סבבה והכל, אבל תקראו קודם את הספר.

קראי עוד >>
צילום: ענבל כבירי

אמא כמוני – ענבל כבירי

טוב, בואי נשים את זה מייד על השולחן – ענבל גרה 10 דקות מברצלונה, מוקפת ירוק, וממרומי קומה 3 בפתח תקווה אני מקנאה בה על כך מאוד מאוד. בנוסף היא צלמת אז את יכולה לנחש איך הנופים עוברים דרך העיניים והידיים שלה. בקיצור, הנה לך עוד אמא שממש שווה להכיר.

קראי עוד >>
איור: רעות בורץ

אמא כמוני – רעות בורץ

אם החיים שלי היו מתורגמים לקומיקס, אין לי ספק שרעות הייתה זו שמאיירת אותם. היא אמא כנה, צינית, מוכשרת, מצחיקה ומרגשת. על הדרך היא תמיד עושה לי חשק להרים את העיפרון (הדיגיטלי) שלי, לחזור למקורות ולהתחיל ליצור. אבל עד שזה יקרה, שאלתי אותה כמה שאלות שסיקרנו אותי במיוחד.

קראי עוד >>

רוצה לקבל עידכונים? זה המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

גלילה למעלה