אוקיי, אז החלטנו להביא ילד. כלומר אני החלטתי ממזמן, הייתי צריכה רק לחכות לאישור שלו…בכל זאת…הוא האבא.
אז זה הלך די מהר, טפו טפו טפו, וזהו. אנחנו בהריון. מתחילים.
שמעתי על תופעות הלוואי, כמובן ששמעתי על בחילות הריון, על הקאות בוקר, על השלישי הראשון הקשה. שמעתי כל מיני דברים. אבל אף אחד מהם לא הכין אותי לדבר האמיתי.

שבוע ראשון: מגניב. אני לוקחת את ההריון הזה בהליכה. אני אמשיך לעשות פילאטיס, אתפקד רגיל. אני בטוח לא אתן לזה לשנות לי את החיים, הרי הילד מתווסף לחיים שלנו. לא?

שבוע שני- חודש שישי: שאלוהים יעזור לי אני לא מסוגלת להרים את עצמי מהאסלה.
חצי שנה של בחילות והקאות. 24/7. זה לא מה שחשבתי, זה ממש לא מה שסיפרו לי, זה רחוק מאוד מכל מה שהכרתי וזה לא מפסיק!
"עד שבוע 12 זה יעבור לך, את תראי" // "זה רק 3 חודשים ראשונים וזהו" // "אצלי זה עבר בחודש רביעי" וכ"ו וכ"ו…
האמת היא כזאת – אל תצפו לשום דבר, או במקרה הטוב – תצפו לגרוע מכל, הכי הרבה תופתעו.
ומה לא ניסיתי? קרקרים על יד המיטה // ג'ינג'ר על שלל צורותיו // כדורים נגד בחילות // כדורים נגד הקאות // דיקור // הילינג // טיהור אנרגטי(נשבעת!) // צמידים נגד בחילות – כלום לא עזר. והייאוש היה כל כך גדול.
בין הערות בסגנון "את פשוט חייבת להזיז את עצמך כדי שזה יעבור", "אל תשקעי בזה" ו-"תאכלי משהו" היה רצון עז לסיים עם זה וזהו.
ואז מישהי אמרה לי את המשפט הכי נכון, מדוייק ומתאים – לפעמים צריך לתת לעצמנו ליפול. אז נפלתי, וקיבלתי את המצב כמו שהוא ואת ההבנה שאין באמת משהו שאני יכולה לעשות עם זה.

חודש שישי-חודש שמיני: רוק – זה אמנם דוחה, ותאמינו לי דחיתי גם את עצמי, אבל זה משהו שבהחלט לא מדברים עליו – הגוף פתאום מתחיל לייצר עודף של רוק.
מה זה עודף? ים רוק, כמויות עצומות, הייתי צריכה להסתובב עם טישו כל היום, וכשהייתי בבית היה לידי דלי. גועל. רק מזה הייתי מסוגלת לחזור להקיא.

חודש תשיעי: צא כבר! כבד לי! אבל היי…כל התופעות לוואי חלפו, ואת זה לפחות כולן חוות. ייאי :/

אז כן, חשבתי שאני אהיה מאלה שממשיכות לתפקד כרגיל בהריון, רציתי להיות מאלה שממשיכות לעשות פילאטיס עד שניה לפני הלידה (חזרתי לפילאטיס בחודש 7 עד אמצע שמיני, גם משהו) והייתי בטוחה שהבטן הענקית הזאת תאפשר לי לאכול בלי רגשות אשם (ב-ס-ד-ר….)
אז חשבתי.

את הסטירה שלי קיבלתי והיא הייתה כל כך חזקה, כואבת ומצלצלת שלהיכנס להריון נוסף נראה לי כרגע הדבר הכי לא הגיוני, אנושי או אפשרי שיכול להיות. עכשיו אחרי שזה מאחורי ואני מסתכלת אחורה, בדיעבד, אני מבינה כמה הכנות מראש אני אצטרך לעשות כשנחליט להביא את הילד הבא. עוד הריון כזה משמעו שהעסק נכנס להקפאה של חצי שנה, זה אומר לדאוג להכנסה פאסיבית, וזה בעיקר אומר שצריך לדאוג ליוני בדרך שאני לא ממש יודעת איך לגשת אליה. אבל אני עוד לא שם. צריכה קודם להתאושש איזה עשור לפחות.

כותבת לכם עכשיו, ממרומי האפטר שוק…תהיו חזקות, תהיו חזקים. ותנוחו.