על פחמימות, העצמה נשית ושבועות עמוסים

איזה שבוע היה לי? בואו נגיד שאם היה לפני מגש בורקסים עכשיו, אני נשבעת שהייתי מחסלת אותו בשניה בלי לחשוב על התוצאות.
כזה שבוע.

ואני עייפה. ממש. מותשת. עומס מטורף בסטודיו, עבודה עד 23:00 בכל יום כדי לנסות ולהספיק את הכל. והכל דחוף והכל לעכשיו והכל הכל בדקה ה-90. אז פחמימות אלי בבקשה 🙂

אבל גם בין לבין הצלחתי להשחיל כמה דברים לעצמי – וזה ממש לא מובן מאליו. נרשמתי לשתי סדנאות שאני מאוד מחכה להן ואני יודעת שהן הולכות להיות מאוד מוצלחות כי מנהלות אותן נשים, וזה אומר שזה עם המון ערך מוסף. Just the way I like it.

האחת – סדנת בניית אסטרטגיית תוכן של ה-מאסטרית יונית צוק. אחרי יונית אני עוקבת כבר המון זמן וסוף סוף פירגנתי לעצמי סדנא משובחת במיוחד. אם תרצו להצטרף אלי אפשר להירשם כאן.
השניה היא סדנת התנהלות עסקית מול לקוחות של רונית כפיר שנקראת מ-לא נעים לי ל-נעים מאד! ואם את עצמאית ועוד לא היית אצל רונית בסדנאות זה בגדר חובה. תמיד מעניין, מפרה ומרתק. פה אפשר להירשם (ולא, זה לא רק למעצבות פנים).

העצמה נשית

אני מאוד אוהבת להסתובב בחברה נשית, בעיקר כשזה נוגע לעסק שלי אבל לא רק, זה מרגיש תמיד שאנחנו שותפות לאותם ערכים ולאותן שאיפות, לאותם תחומי עניין או דילמות. זה מרגיש יותר נוח. יותר בבית.

אני מניחה שזה קשור לעבודה שגדלתי בבית של בנות, יש לי 4 אחיות, ואמנם כילדה זה היה מאוד תחרותי ומורכב אבל היום כשכולנו כבר נשים בוגרות (אלוהים, אני מרגישה זקנה) זה מדהים.
עדיין תחרותי, עדיין אמוציונאלי, אבל מאוד מאוד מעצים.

בהרבה מקרים, שמתייחסים לנשים, יש נטייה להראות אותנו כנועות, היסטריות או פמניסטיות קשוחות, וזה תמיד לשלילה. לא רואים את המעבר שיש לנו להציע.
תמיד אנחנו במחזור, תמיד צריכות לתרץ ולהסביר את ההתנהגות או הבחירות שלנו, לפעמים יש אפילו את הצורך להתגונן, וזה בעיקר כי התרגלנו לחיות בחברה גברית שלא רגילה לראות אותנו כשוות.

יש המון תחרות ביננו, אם זה בנושאי עבודה אז התחרות היא מאוד גלויה – מי הכי טובה? את מי הכי מכירים? מי תזכה בלקוח? והיא נראית לגיטימית כי יש לך עסק לנהל. ויש תחרות סמויה – מי 'מנהלת' את הבית שלה הכי טוב? מי הכי נקיה? הילדים של מי הכי מחונכים? זו תחרות שכולנו מכירות כי כולנו חווינו, זו תחרות שמתעסקת בהשוואות והיא, ברוב המקרים, ממש מבאסת.
ואני אומרת די. יש מקום לכולנו.

אני, בתור עסק קטן יכולה לטפל במספר מצומצם של לקוחות, ואין לי שום בעיה להמליץ ולהפנות הלאה, אני מאמינה שהקארמה עושה את שלה ובסופו של דבר היא תחזור אלי בטוב.
ובחיי הפרטיים אני משתדלת להקיף את עצמי בסביבה מפרגנת, בחברות תומכות. באנשים שאם אני אגיד להם 'היה לי יום מסריח ואני חייבת עוגה וקפה' הם יגידו לי יאללה בואי ולא 'לך היה יום קשה?! חכי שתשמעי על שלי…' לא רוצה אנשים כאלה. לא מחפשת תחרויות.

לאחרונה צצות הרבה קבוצות נשים ברשתות החברתיות שהתמיכה בהן היא לרוב מדהימה. יש אווירה חדשה ומתחילים לראות ניצנים של שיתוף ופירגון. ובעיקר ההבנה המדהימה שכשנשים תומכות בנשים קורים דברים מדהימים.

ועכשיו, סוף סוף יום שישי, והשבוע הזה נגמר. ואני יודעת שמצפה לי עוד שבוע עמוס שכזה.
אבל קטן עלי. אני אישה. 😉

חן יאקה שומרון, למה לא סיפרתם לי?!

היי לך

אם זו הפעם הראשונה שלך כאן – אז היוש! ואיזה כיף שעצרת לקרוא אותי. "למה לא סיפרתם לי" הוא בלוג ההורות שלי, אבל מצד שני הוא  כבר מזמן לא רק בלוג ההורות שלי. תוכלי לקרוא כאן על כל הדברים שמעניינים אותי, מעסיקים אותי, מתסכלים אותי או מצחיקים אותי. 
בקיצור,  טוב שבאת.

ניוזלטר

אם אתן בקטע – אני מעדכנת במייל מידי פעם, כשעולה תוכן חדש. אבל לא יותר מידי.
ain't nobody got time for that

עוד תוכן

giphy.com

המתנות (השוות באמת) שכל אמא טרייה תשמח לקבל

האם יש מניע חבוי בצורה לא אלגנטית בעליל מאחורי הפוסט הזה? אולי. האם אני הולכת לשלוח אותו למשפחה הקרובה בקטע של "אני רק מניחה את זה פה ותבינו מזה מה שתבינו"? לא מכחישה ולא מאשרת. ובמילים אחרות – מארז עוגות/פירות/שוקולדים זה ממש נחמד אבל החודשים האחרונים לימדו אותי שצריך לעשות מהלימונים לימונדה ומסוכרת ההריון שלי – מוחיטו.

קראי עוד >>
יערה ציקורל, צילום: מאיה חבקין

אמא כמוני – יערה ציקורל

מכירה את הבתים האלה שאת מסתכלת על תמונות שלהם ואומרת – זה נראה כמו בית של משפחה אמיתית, כייפית ומגניבה? ככה זה מרגיש כשאני נתקלת בפרוייקטים של יערה. וכמו הפרוייקטים שלה ככה גם היא – אמיתית, כייפית, מגניבה. ג'ינג'ית אמיתית שיכולה ליצור לך חדר משלך – וביננו, זה אחד הדברים הכי נחוצים לנו היום.

קראי עוד >>
ברידג'רטון-הדוכס ואני, ג'וליה קווין

ברידג׳רטון – הדוכס ואני

הדו קרב הנצחי בין ספר לסדרה (או סרט) שוב כאן, והפעם אין מנצחים ומפסידים. הנאה מובטחת בשני המקרים, חוויה שונה מכל אחד מהם. או במילים אחרות – הוא סבבה והכל, אבל תקראו קודם את הספר.

קראי עוד >>
צילום: ענבל כבירי

אמא כמוני – ענבל כבירי

טוב, בואי נשים את זה מייד על השולחן – ענבל גרה 10 דקות מברצלונה, מוקפת ירוק, וממרומי קומה 3 בפתח תקווה אני מקנאה בה על כך מאוד מאוד. בנוסף היא צלמת אז את יכולה לנחש איך הנופים עוברים דרך העיניים והידיים שלה. בקיצור, הנה לך עוד אמא שממש שווה להכיר.

קראי עוד >>

רוצה לקבל עידכונים? זה המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

גלילה למעלה