"ילדה אחת שמה אתי, כל היום אכלה ספגטי" וזה די מסכם את מה שקורה שם, סיפור שנון, קליל ועם חריזה מצחיקה, וכמו כל ספר טוב הוא בא לצחוק עלינו, ההורים.
אז אתי אוכלת רק ספגטי, וההורים המודאגים מזמינים את דר' בר הרופא מזנזיבר הקובע שמדובר במקרה קלאסי של "באלירקאתזהלאכול". אז בהוראת הרופא מותר לאתי להמשיך ולאכול רק ספגטי, מה שמאוד מרגיע את ההורים שלה (מזדהים?).
ואז לאתי נמאס מהספגטי, ההורים מאושרים "הביאו שניצל ומרק", אחח…הנאיביים האלה.
אין אצלנו בבית, עדיין אני מניחה, הפרעות אכילה דרמטיות כאלה, אבל אני בטוחה שזה ספר שכל כך הרבה הורים יכולים להתחבר אליו מהנקודה הזו. ובכלל ממליצה עליו מאוד כי מדובר באחד הספרים השנונים והחמודים עם איורים מדהימים של מושיק לין.
זה ללא ספק הספר הנקרא ביותר אצלנו בספריה, ויוני מתגלגל מצחוק בכל פעם מחדש.
