אתם לא מבינים איפה הייתי אתמול! או למה אסור לי לסמוך על חוש הכיוון שלי

אני לגמרי מאשימה את הטכנולוגיה המתקדמת, את הפקקים, את הכבישים במרכז הארץ בשעות הבוקר, את העומס בעבודה והעומס בראש. את כולם אני מאשימה בכך שאם וויז אומר לי שהיעד שלי נמצא במרחק שעה נסיעה אני אניח שהוא נמצא קרוב לבית.

אני אסביר.

הוזמנתי להתארח בסדנת הבישול של ויקי גורשטיין, היא אמרה טעמים לטיניים ואני אמרתי כן. היא אמרה ציפורי, ואני, שגם את העיר שבה אני גרה בקושי מכירה, אמרתי סבבה. 

בבוקר אני שמה את יוני בגן, מדברת עם אמא שלי בדרך חזרה ומספרת לה על הלו"ז היומי שלי, כמו בכל בוקר. "ציפורי, כן זה ליד נתב"ג אני חושבת" אמא שלי אומרת ובראש שלי זה מסתדר מאוד עם מה שוויז אמר. אוספת את התיק ויוצאת לאסוף את מאיה, השותפה לדרך.

פרה באחו ירוק
טוב אולי זה לא היה ממש ככה, Photo on Visual hunt

"את לא פוחדת לנסוע לכאלה מרחקים?"

בגדול, אני שונאת לנהוג. בעיקר בתוך העיר. בעיקר למקומות שאני לא יודעת איפה נמצא בהם החניון הכי קרוב והכי פנוי.
אבל וויז אמר שעה ואמא אמרה על יד נתב"ג = לא תל אביב = יש חניה. נסעתי.

אספתי את מאיה והיא מוודאת איתי "את לא פוחדת לנסוע לכאלה מרחקים?" זה לא כזה רחוק, כולה שעה נסיעה.
נוסעות ונוסעות ובדרך אני מזהה איזה מחלף שאנחנו בדרך כלל עוברים בדרך להורים של שמעון (אל תשאלו אותי איזה) ובראש שלי אני אומרת לעצמי "אוקיי, קצת יותר צפון מהמרכז". עדיין סבבה.

תלמה-ולואיז
אילוסטרציה, אבל לגמרי הרגיש ככה

לטבריה ימינה

והנופים מתחלפים, והנה פרות ועוד המון ירוק ו"מאיה, תגידי, איפה אנחנו?"
והוויז אומר לי "בפניה הבאה צאי ימינה" והשלט אומר לי "טבריה ימינה" ואז אני מבינה שיכול להיות שטעיתי.

רבע שעה מאוחר יותר הגענו לציפורי, מושב בצפון הארץ! צפון!!! as in טבריה! צפון אמיתי כזה. עם הרים ועצים וירוק. המון ירוק.
אני חייבת לספר על זה לשמעון.

אם תשאלו אותי אז הראשונים לעמוד לדין הם הפקקים במרכז הארץ בשעות הבוקר. אם לוקח לי שעה וחצי להגיע מפתח תקווה לבני ברק אז טבעי והגיוני שאני לא אתרגש משעה נסיעה. שמה טל ואביעד ולמי אכפת מעוד פקק של בוקר. קל.

השניה שאני מאשימה היא הטכנולוגיה שלמדתי להיות כל כך תלויה בה. אם יש לי וויז וסוללה מלאה (או לפחות מטען) אני יכולה להגיע לכל מקום, נכון?

ואני חייבת להיות כנה ולהאשים גם אותי, כי לא באמת בדקתי, ולא באמת הקשבתי. הראש עמוס בלזכור את כל מה שיש לי לעשות בעבודה וחייב לקרות עוד היום, לא מצליחה להכניס עוד פיסת אינפורמציה מעבר. אז חוזרת רגע ומזכה את הטכנולוגיה מכל אשמה כי בטלפון יש לי גם יומן ופתקים ובהם גם שמורים לי כל החיים. בערך. 

בסופו של דבר אני דיי מרוצה מהחוויה הקטנה והשטותית הזו שלי, ועוד לא התחלתי לדבר על האוכל.
ברגע קטן של חוסר תשומת לב סידרתי לעצמי חצי יום חופש עם טיול של ממש, חברה טובה, פיטפוטי בלוגים – בול כמו שאני אוהבת. מסתבר 🙂

ומה היה לנו בסדנה?

ויקי קיבלה את פנינו עם אלפחורס, לחמניות גבינה ותה קינמון מדהים (ואני לא אוהבת תה בכלל! היום הזה לא מפסיק להפתיע).
משם עברנו להכין פאי לימון מפתיע במיוחד , הקינוח האהוב עלי, שיהיה לאחר כך, עם מתכון שאני לגמרי הולכת להפוך לקבוע שלי.

שמענו חוויות על הרי-לוקיישן של ויקי בצ'ילה והמשכנו להכין כל מיני מאכלים עם שמות שמתגלגלים על הלשון כמו קאוסה לימנה ולומו סלטדו. הכנו סלט קינואה וסלט עם רוטב אבוקדו נפלא וכמובן – אמפנדסאיך אפשר בלי אמפנדס?!

היה נעים. היה טעים.

ומה השורה התחתונה בכל הסיפור?
ציפורי זה ממש קרוב, כולה שעה נסיעה 😉

חן יאקה שומרון, למה לא סיפרתם לי?!

היי לך

אם זו הפעם הראשונה שלך כאן – אז היוש! ואיזה כיף שעצרת לקרוא אותי. "למה לא סיפרתם לי" הוא בלוג ההורות שלי, אבל מצד שני הוא  כבר מזמן לא רק בלוג ההורות שלי. תוכלי לקרוא כאן על כל הדברים שמעניינים אותי, מעסיקים אותי, מתסכלים אותי או מצחיקים אותי. 
בקיצור,  טוב שבאת.

ניוזלטר

אם אתן בקטע – אני מעדכנת במייל מידי פעם, כשעולה תוכן חדש. אבל לא יותר מידי.
ain't nobody got time for that

עוד תוכן

giphy.com

המתנות (השוות באמת) שכל אמא טרייה תשמח לקבל

האם יש מניע חבוי בצורה לא אלגנטית בעליל מאחורי הפוסט הזה? אולי. האם אני הולכת לשלוח אותו למשפחה הקרובה בקטע של "אני רק מניחה את זה פה ותבינו מזה מה שתבינו"? לא מכחישה ולא מאשרת. ובמילים אחרות – מארז עוגות/פירות/שוקולדים זה ממש נחמד אבל החודשים האחרונים לימדו אותי שצריך לעשות מהלימונים לימונדה ומסוכרת ההריון שלי – מוחיטו.

קראי עוד >>
יערה ציקורל, צילום: מאיה חבקין

אמא כמוני – יערה ציקורל

מכירה את הבתים האלה שאת מסתכלת על תמונות שלהם ואומרת – זה נראה כמו בית של משפחה אמיתית, כייפית ומגניבה? ככה זה מרגיש כשאני נתקלת בפרוייקטים של יערה. וכמו הפרוייקטים שלה ככה גם היא – אמיתית, כייפית, מגניבה. ג'ינג'ית אמיתית שיכולה ליצור לך חדר משלך – וביננו, זה אחד הדברים הכי נחוצים לנו היום.

קראי עוד >>
ברידג'רטון-הדוכס ואני, ג'וליה קווין

ברידג׳רטון – הדוכס ואני

הדו קרב הנצחי בין ספר לסדרה (או סרט) שוב כאן, והפעם אין מנצחים ומפסידים. הנאה מובטחת בשני המקרים, חוויה שונה מכל אחד מהם. או במילים אחרות – הוא סבבה והכל, אבל תקראו קודם את הספר.

קראי עוד >>
צילום: ענבל כבירי

אמא כמוני – ענבל כבירי

טוב, בואי נשים את זה מייד על השולחן – ענבל גרה 10 דקות מברצלונה, מוקפת ירוק, וממרומי קומה 3 בפתח תקווה אני מקנאה בה על כך מאוד מאוד. בנוסף היא צלמת אז את יכולה לנחש איך הנופים עוברים דרך העיניים והידיים שלה. בקיצור, הנה לך עוד אמא שממש שווה להכיר.

קראי עוד >>

רוצה לקבל עידכונים? זה המקום:

4 מחשבות על “אתם לא מבינים איפה הייתי אתמול! או למה אסור לי לסמוך על חוש הכיוון שלי”

  1. ליאת רסיין פרי

    אין כמו נסיעה ארוכה עם חברה טובה (אומרת זאת שעומדת לנהוג לאילת עוד יומיים)…
    בתכלס' אם לוקחים לנו את הווייז, אכלנו אותה! העיקר שנהנתן, אכלתן טוב, צחקתן, ויצא פוסט מצחיק עבורנו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

גלילה למעלה