אתם לא מבינים איפה הייתי אתמול! או למה אסור לי לסמוך על חוש הכיוון שלי

אני לגמרי מאשימה את הטכנולוגיה המתקדמת, את הפקקים, את הכבישים במרכז הארץ בשעות הבוקר, את העומס בעבודה והעומס בראש. את כולם אני מאשימה בכך שאם וויז אומר לי שהיעד שלי נמצא במרחק שעה נסיעה אני אניח שהוא נמצא קרוב לבית.

אני אסביר.

הוזמנתי להתארח בסדנת הבישול של ויקי גורשטיין, היא אמרה טעמים לטיניים ואני אמרתי כן. היא אמרה ציפורי, ואני, שגם את העיר שבה אני גרה בקושי מכירה, אמרתי סבבה. 

בבוקר אני שמה את יוני בגן, מדברת עם אמא שלי בדרך חזרה ומספרת לה על הלו"ז היומי שלי, כמו בכל בוקר. "ציפורי, כן זה ליד נתב"ג אני חושבת" אמא שלי אומרת ובראש שלי זה מסתדר מאוד עם מה שוויז אמר. אוספת את התיק ויוצאת לאסוף את מאיה, השותפה לדרך.

פרה באחו ירוק
טוב אולי זה לא היה ממש ככה, Photo on Visual hunt

"את לא פוחדת לנסוע לכאלה מרחקים?"

בגדול, אני שונאת לנהוג. בעיקר בתוך העיר. בעיקר למקומות שאני לא יודעת איפה נמצא בהם החניון הכי קרוב והכי פנוי.
אבל וויז אמר שעה ואמא אמרה על יד נתב"ג = לא תל אביב = יש חניה. נסעתי.

אספתי את מאיה והיא מוודאת איתי "את לא פוחדת לנסוע לכאלה מרחקים?" זה לא כזה רחוק, כולה שעה נסיעה.
נוסעות ונוסעות ובדרך אני מזהה איזה מחלף שאנחנו בדרך כלל עוברים בדרך להורים של שמעון (אל תשאלו אותי איזה) ובראש שלי אני אומרת לעצמי "אוקיי, קצת יותר צפון מהמרכז". עדיין סבבה.

תלמה-ולואיז
אילוסטרציה, אבל לגמרי הרגיש ככה

לטבריה ימינה

והנופים מתחלפים, והנה פרות ועוד המון ירוק ו"מאיה, תגידי, איפה אנחנו?"
והוויז אומר לי "בפניה הבאה צאי ימינה" והשלט אומר לי "טבריה ימינה" ואז אני מבינה שיכול להיות שטעיתי.

רבע שעה מאוחר יותר הגענו לציפורי, מושב בצפון הארץ! צפון!!! as in טבריה! צפון אמיתי כזה. עם הרים ועצים וירוק. המון ירוק.
אני חייבת לספר על זה לשמעון.

אם תשאלו אותי אז הראשונים לעמוד לדין הם הפקקים במרכז הארץ בשעות הבוקר. אם לוקח לי שעה וחצי להגיע מפתח תקווה לבני ברק אז טבעי והגיוני שאני לא אתרגש משעה נסיעה. שמה טל ואביעד ולמי אכפת מעוד פקק של בוקר. קל.

השניה שאני מאשימה היא הטכנולוגיה שלמדתי להיות כל כך תלויה בה. אם יש לי וויז וסוללה מלאה (או לפחות מטען) אני יכולה להגיע לכל מקום, נכון?

ואני חייבת להיות כנה ולהאשים גם אותי, כי לא באמת בדקתי, ולא באמת הקשבתי. הראש עמוס בלזכור את כל מה שיש לי לעשות בעבודה וחייב לקרות עוד היום, לא מצליחה להכניס עוד פיסת אינפורמציה מעבר. אז חוזרת רגע ומזכה את הטכנולוגיה מכל אשמה כי בטלפון יש לי גם יומן ופתקים ובהם גם שמורים לי כל החיים. בערך. 

בסופו של דבר אני דיי מרוצה מהחוויה הקטנה והשטותית הזו שלי, ועוד לא התחלתי לדבר על האוכל.
ברגע קטן של חוסר תשומת לב סידרתי לעצמי חצי יום חופש עם טיול של ממש, חברה טובה, פיטפוטי בלוגים – בול כמו שאני אוהבת. מסתבר 🙂

ומה היה לנו בסדנה?

ויקי קיבלה את פנינו עם אלפחורס, לחמניות גבינה ותה קינמון מדהים (ואני לא אוהבת תה בכלל! היום הזה לא מפסיק להפתיע).
משם עברנו להכין פאי לימון מפתיע במיוחד , הקינוח האהוב עלי, שיהיה לאחר כך, עם מתכון שאני לגמרי הולכת להפוך לקבוע שלי.

שמענו חוויות על הרי-לוקיישן של ויקי בצ'ילה והמשכנו להכין כל מיני מאכלים עם שמות שמתגלגלים על הלשון כמו קאוסה לימנה ולומו סלטדו. הכנו סלט קינואה וסלט עם רוטב אבוקדו נפלא וכמובן – אמפנדסאיך אפשר בלי אמפנדס?!

היה נעים. היה טעים.

ומה השורה התחתונה בכל הסיפור?
ציפורי זה ממש קרוב, כולה שעה נסיעה 😉

חן יאקה שומרון, למה לא סיפרתם לי?!

היי לך

אם זו הפעם הראשונה שלך כאן – אז היוש! ואיזה כיף שעצרת לקרוא אותי. "למה לא סיפרתם לי" הוא בלוג ההורות שלי, אבל מצד שני הוא  כבר מזמן לא רק בלוג ההורות שלי. תוכלי לקרוא כאן על כל הדברים שמעניינים אותי, מעסיקים אותי, מתסכלים אותי או מצחיקים אותי. 
בקיצור,  טוב שבאת.

ניוזלטר

אם אתן בקטע – אני מעדכנת במייל מידי פעם, כשעולה תוכן חדש. אבל לא יותר מידי.
ain't nobody got time for that

עוד תוכן

לא רציונלי ולא במקרה - ביפראמזיס גרבידרוס סיבוב 2

לא רציונלי ולא במקרה – היפראמזיס סיבוב #2

הבחירה להיכנס להריון היפראמזיס שני היא בעצם לבחור בלגרום לעצמך לחלות לתקופה די ארוכה. אז למה בכל זאת החלטתי לעשות את זה לעצמי? כי החלטתי שזה עכשיו או לעולם לא, כי הגיל כבר מתחיל להיות גורם משפיע, כי יוני אמר שמשעמם לו לבד, כי רציתי עוד ילד.

קראי עוד >>
איך להכניס ירוק הביתה - יומן מסע

איך להכניס ירוק הביתה – יומן מסע

הצלחתי לגדל ילד. תראו, הוא כבר בן 5 עוד שניה. אז החלטתי שאין סיבה שאני לא אצליח לגדל צמחים. נמאס לי להיות רוצחת צמחים ואין לי מושג אם אני אצליח אבל נראה לי שזו תחילתה של ידידות מופלאה. או שלא. נראה.

קראי עוד >>
פנטסטלינה, היער הקסום

הורים כותבים

ברשימת הדברים שהרשתות החברתיות הכניסו לחיינו אנחנו נוכל למצוא את העובדה שאנחנו יותר מודעים למה שקורה סביבנו, יותר קל לנו לשתף חוויות, יותר קל לנו לקבל השראה מאחרים ובעקבות כך גם ההנעה לפעולה, שלנו את עצמנו, היא יעילה יותר. אני מניחה שזו אחת הסיבות לכך שתופעת ההורים שכותבים לילדים שלהם ספר הולכת וצוברת תאוצה. וזה ממש מגניב בעיניי.

קראי עוד >>

רוצה לקבל עידכונים? זה המקום:

4 מחשבות על “אתם לא מבינים איפה הייתי אתמול! או למה אסור לי לסמוך על חוש הכיוון שלי”

  1. ליאת רסיין פרי

    אין כמו נסיעה ארוכה עם חברה טובה (אומרת זאת שעומדת לנהוג לאילת עוד יומיים)…
    בתכלס' אם לוקחים לנו את הווייז, אכלנו אותה! העיקר שנהנתן, אכלתן טוב, צחקתן, ויצא פוסט מצחיק עבורנו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

גלילה למעלה