A Five-Minute Life \ Emma Scott

אחת הרכישות היותר מוצלחות שהיו לי היא המנוי שעשיתי לקינדל אנלימיטד – זה מנוי חופשי לחלק גדול מאוד מספריית הקינדל של אמזון. תשלום חודשי וקריאה חופשית (לא כל הספרים, אבל בהחלט מגוון רחב ושווה במיוחד).

אז נכון שיש ספרים מוצלחים יותר ויש מוצלחים פחות, אבל בחודש האחרון לא הצלחתי לסיים שום ספר – התחלתי 4 ספרים שונים והם היו כל כך לא זורמים, כל כך מתאמצים, כל כך… לא. הרגשתי שהם גורמים לקריאה שלי להיות איטית עד שפשוט הפסקתי.

וזה היה ספר אחרי ספר אחרי ספר. די מבאס.

חשבתי שאולי הגיע הזמן לבטל את המנוי. אולי הגעתי למכסת הספרים הטובים.
ואז הגיעה אמה סקוט עם הרומן הנפלא שלה, שישב אצלי בספריית הקינדל כבר כמה חודשים משום מה, עד שבסוף השבוע האחרון החלטתי לקרוא אותו, ומה אני אגיד לכן… תכינו את הממחטות.

A Five-Minute Life

תיאה היוז (Hughes) ציירת צעירה ומבטיחה נפצעה קשה בתאונת דרכים, בה איבדה את הוריה, ומאז היא מאושפזת בבית הבראה לפגועי ראש בלי היכולת ליצור זכרונות חדשים. כבר שנתיים שתיאה מאובחנת כמקרה אובדן הזיכרון השני הקשה ביותר שידוע לרפואה. היא חיה בלופים של זיכרון שנמשכים 5 דקות.

ג׳ים ווילהאם, לשעבר ילד אומנה שנזרק בין בתים ועבר התעללות והתנכלויות מצד על נערים בבית הספר בגלל הגימגום ממנו סבל, הגיע לעבוד במוסד בו תיאה מאושפזת.

שניהם שבורים בדרך זו או אחרת. אולי זה מה שמחזיק אותם יחד.

ג׳ים מצליח לשמוע את הצעקות חסרות הקול של תיאה, מצליח לראות את המסרים שהיא מנסה להעביר מתוך הציורים שלה. הוא הראשון שרואה אותה אחרי שנתיים בהם היא הייתה שקועה בתוך שגרה מתסכלת שמתחילה מחדש בכל 5 דקות.

וכמו כל רומן טוב, וכנגד כל הסיכויים, ג׳ים מצליח לגרום לצוות הרפואי של תיאה לראות את הסימנים שהיא מנסה להראות להם – אני כאן, אני אולי לא זוכרת הכל, אבל אני עדיין כאן.
ואז מצרפים את תיאה להליך רפואי נסיוני חדש במטרה לשחזר את החיבורים במוח שלה ולגרום לה לזכור, הליך שמשנה את כל הסיפור וגורם לנו לרכבת הרים רגשית. ברצינות, תכינו את הממחטות.

את הספר מלווה גם פלייליסט דיי משובח שממש מוסיף לרצף הקריאה ועוזר לנו להיכנס לתוך העלילה כמו שרק מוזיקה טובה יכולה לעשות. ומוזיקה כי ברור שג'ים הוא לא רק חתיך הורס, הוא גם שר. ומנגן על גיטרה. ורוכב על הארלי. עם ג'קט עור. וכן, הסופרת יודעת לצחוק על הקלישאה לאורך הספר.

העלילה בגדול מזכירה קצת את הסרט "50 דייטים ראשונים", גם הדמות של תיאה היא דמות עם חוש הומור שונה ומשעשע אז הספר הוא בהחלט לא רק דרמה ובכי. חמוד מאוד. כתוב נהדר. מומלץ.

בקיצור, נראה לי שאני משאירה את המנוי.

קישור לרכישה באמזון ממש כאן

תקציר:

Remember us…when I can't.

Thea Hughes has five minutes to live.

A car accident stole her parents and left her with the second-worst documented case of amnesia in the world. She now has only minutes of experiences, of consciousness, of life…before her memory is wiped clean. The once effervescent artist with a promising future is reduced to scribbling with pens and paper, living an empty, quiet life, three hundred seconds at a time.

Jim Whelan is on autopilot.

A foster kid shuffled around the system since birth, he’s lived his entire life without knowing love…and it’s taken its toll—until he learned to fight back, carry his armor, and keep his head down.

Working as an orderly in the Blue Ridge Sanitarium, deep in Virginia countryside, Jim looked up… and found Thea.

When Thea has the chance to break free of her five-minute prison with a risky, experimental surgery, it could lead them both to an epic love they never thought possible… or one that could require the ultimate sacrifice.

חן יאקה שומרון, למה לא סיפרתם לי?!

היי לך

אם זו הפעם הראשונה שלך כאן – אז היוש! ואיזה כיף שעצרת לקרוא אותי. "למה לא סיפרתם לי" הוא בלוג ההורות שלי, אבל מצד שני הוא  כבר מזמן לא רק בלוג ההורות שלי. תוכלי לקרוא כאן על כל הדברים שמעניינים אותי, מעסיקים אותי, מתסכלים אותי או מצחיקים אותי. 
בקיצור,  טוב שבאת.

ניוזלטר

אם אתן בקטע – אני מעדכנת במייל מידי פעם, כשעולה תוכן חדש. אבל לא יותר מידי.
ain't nobody got time for that

עוד תוכן

giphy.com

המתנות (השוות באמת) שכל אמא טרייה תשמח לקבל

האם יש מניע חבוי בצורה לא אלגנטית בעליל מאחורי הפוסט הזה? אולי. האם אני הולכת לשלוח אותו למשפחה הקרובה בקטע של "אני רק מניחה את זה פה ותבינו מזה מה שתבינו"? לא מכחישה ולא מאשרת. ובמילים אחרות – מארז עוגות/פירות/שוקולדים זה ממש נחמד אבל החודשים האחרונים לימדו אותי שצריך לעשות מהלימונים לימונדה ומסוכרת ההריון שלי – מוחיטו.

קראי עוד >>
יערה ציקורל, צילום: מאיה חבקין

אמא כמוני – יערה ציקורל

מכירה את הבתים האלה שאת מסתכלת על תמונות שלהם ואומרת – זה נראה כמו בית של משפחה אמיתית, כייפית ומגניבה? ככה זה מרגיש כשאני נתקלת בפרוייקטים של יערה. וכמו הפרוייקטים שלה ככה גם היא – אמיתית, כייפית, מגניבה. ג'ינג'ית אמיתית שיכולה ליצור לך חדר משלך – וביננו, זה אחד הדברים הכי נחוצים לנו היום.

קראי עוד >>
ברידג'רטון-הדוכס ואני, ג'וליה קווין

ברידג׳רטון – הדוכס ואני

הדו קרב הנצחי בין ספר לסדרה (או סרט) שוב כאן, והפעם אין מנצחים ומפסידים. הנאה מובטחת בשני המקרים, חוויה שונה מכל אחד מהם. או במילים אחרות – הוא סבבה והכל, אבל תקראו קודם את הספר.

קראי עוד >>
צילום: ענבל כבירי

אמא כמוני – ענבל כבירי

טוב, בואי נשים את זה מייד על השולחן – ענבל גרה 10 דקות מברצלונה, מוקפת ירוק, וממרומי קומה 3 בפתח תקווה אני מקנאה בה על כך מאוד מאוד. בנוסף היא צלמת אז את יכולה לנחש איך הנופים עוברים דרך העיניים והידיים שלה. בקיצור, הנה לך עוד אמא שממש שווה להכיר.

קראי עוד >>

רוצה לקבל עידכונים? זה המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

גלילה למעלה