5 סיבות למה אני לעולם לא אהיה אמא מושלמת

מכירות את הצורך הזה להיראות כאילו הכל אצלנו הולך לפי התוכנית כל הזמן? הבית נקי ומסודר, הרצפה שטופה, הצעצועים במקום ואם מישהו יגיע בהפתעה אנחנו נמצא את עצמנו מתנצלות על כך שחיים בבית שלנו ושבדרך כלל זה ממש לא ככה?
מכירות את הצורך הזה שהחיים שלנו יראו כמו לוח השראה בפינטרסט? שכל עבודת יצירה שנתחיל עם הילדים גם נסיים והיא אפילו תיראה טוב? שבסוף היום, 19:30 בדיוק, הילד ירדם ואת תתקתקי מיד את הכל ואז תכיני לעצמך כוס קפה ותשבי לקרוא מגזין לייף סטייל על הספה עם מיליון כריות הנוי שלך?

רוב הזמן אני מסתובבת בבית עם תחושה של יכולתי יותר טוב. יכולתי לחשוב מראש על מה צריך בשביל לגוון את ארוחת הערב, יכולתי לעשות הפסקה בעבודה ולהכניס עוד מכונה. איך יכול להיות שכולם מספיקים הכל ואני לא? ואיך הכלבה הזאת מצליחה להשיר כל כך הרבה שיערות?! הרגע, לפני יומיים, שטפתי!
נמאס לי. אני לא אמא מושלמת. אני אמא רגילה.

1. החוקים שלי כל הזמן משתנים.

אני דוגלת יותר בשיטה שאני קוראת לה תבחרי את המלחמות שלך. מותר-אסור, כן-לא, שחור-לבן…זה פחות בשבילי.
אין לי כח לוויכוחים ומריבות ואני מנסה להימנע מהם עד כמה שאפשר, במיוחד עם ילד בן שנתיים שלא מפסיק לבדוק את הגבולות שלי. אני כן תומכת ומיישמת את עניין הילדים צריכים גבולות ומסגרת, זה נכון כי גם אני כמבוגרת האחראית צריכה גבולות ומסגרת כדי שאוכל להעריך, בצורה הכי מוטלת בספק, את שיגרת היום שלי.
אבל עד כמה זה קריטי אם הוא יסיים הכל מהצלחת? ומה יקרה אם אני אוותר הפעם ואתן לו מיץ? ומה לגבי פעם אחרונה ודי? עד כמה אפשר למתוח אותה? והצעצוע הזה שהוא מתעקש לקחת עכשיו מהמקלחת למרות שהוא נוטף מים?

בוחרת את המלחמות שלי
בוחרת את המלחמות שלי

יש דברים שפחות חשוב לי להתעקש עליהם, יש דברים שמהותי לי להתעקש עליהם ולא משנה מה. אתה יכול לראות עוד פרק בסדרה שאתה אוהב – אתה לא יכול לחצות את הכביש בלי לתת לי יד. אתה יכול להירדם בסלון – אתה לא יכול לשחק בסלון עד 22:00 בלילה. כמו שאמרתי, בוחרת את המלחמות שלי.

2. אני לא נאמנה להטפות של עצמי

אני אומרת ליוני לסדר את הצעצועים שלו אבל החדר שלי הוא ערימת כביסה אחת גדולה. אני מבקשת ממנו לא לצעוק אבל בעצמי מרימה את הקול כדי להבהיר נקודה. אני מנסה להגביל את הצפייה שלו ביו-טיוב אבל מבלה הרבה יותר מידי זמן עם הראש בטלפון. דוגמה אישית, למה זה כל כך קשה?
אני אתעכב בעיקר על עניין הצפייה בסרטים, הרי כל מי שרק תשאלו יגיד לכם שמסכים זה לא טוב, לא כדאי לחשוף אותם לטלוויזיה יותר מ-x שעות ביום, ושהטלפון פולט קרינה.
האם זה מדאיג אותי? ברור. האם אני עושה עם זה משהו? משתדלת. וזה הרגע בו אני אומרת לעצמי – את כזאת גרועה.
ואז הוא מפציץ באינפורציה שהוא למד מדייגו על תוכי מקאו ואני חושבת לעצמי שאולי הטכנולוגיה לא כזאת נוראית.

3. אני לא גורו של מזון בריאות

אני יודעת שהוא מקבל בגן שתי ארוחות מזינות – בוקר וצהריים, וזה מוריד ממני את הלחץ כל כך. ברור שחשוב לי שהוא יאכל בריא, והוא אכן אוכל, לרוב, בריא אבל אני חייבת להיות כנה פה – אוכלים אצלנו גם ג'אנק.
אני ממש משתדלת בגזרת הפירות, ואנצל עד תום כל ירק שהוא רק יסכים לטעום אבל האמת היא שאם יש לי את האופציה לעגל פינות ולהזמין פיצה, אני אעשה את זה. לאכול בחוץ זה כל כך הרבה יותר פשוט.

4. אני מתעצבנת וצועקת

ואני שונאת את זה. אבל יש רגעים שאני מגיעה לקצה גבול היכולת שלי. זה יכול להיות כי עבר עלי יום רע או כי אני עייפה או כי אני לחוצה. זה אף פעם לא באשמת יוני, אני יודעת את זה, אבל זה תמיד יוצא עליו כי הוא פשוט שם והוא צריך משהו. עכשיו.
אני לא אוהבת לקרוא לזה גיל שנתיים הנורא, הוא לא באמת נורא, לא לנו ההורים לפחות. הוא נורא לילד קטן שמנסה להסביר ולא מוצא את המילים, אבל לא לי. אני פשוט חסרת סבלנות ואני צריכה להזכיר את זה לעצמי שוב ושוב ושוב.
אני לא מצפה מעצמי להיות תמיד רגועה, אבל אני כן מצפה מעצמי להיות מודעת שזו אני ולא הוא.

5. אני לא יכולה לעשות את הכל לבד

מודה. זה בלתי אפשרי.
מאוד קשה לי להאציל סמכויות, אני מאמינה שאם אני רוצה שמשהו יעשה אני צריכה לעשות אותו בעצמי. ואז נולד לי ילד.
בהתחלה היה לי מאוד קשה לשחרר, לתת אותו למישהו אחר כדי שאני אוכל לנוח. הכל סבב סביבו. לא שיחררתי, גם לא לשמעון.
שנתיים מאוחר אני מבינה את הטעות שלי. היום אני רק מחפשת מי יכול לשחרר אותי לכמה שעות כדי שאני אוכל לסיים עבודה, ללכת לפילאטיס או סתם לנוח לרגע. אני צריכה עזרה.

לא-אמא-מושלמת

אני עושה טעויות, אני מנסה שוב, ואני מנסה שוב בדרך אחרת. אני עייפה, ואני חסרת סבלנות. זה לא אומר שאני נכשלתי – אני לומדת. כל הזמן.
אני אמא / עוד אמא / סתם אמא / אמא רגילה. אני אמא של יוני וזה מה שחשוב לי. ואני יודעת שבסופו של דבר זה גם מה שחשוב לו.
אמהות, לפחות זו שרובנו מנסות להסוות תחת מראה של שלמות שרק העולם הדיגיטלי יכול לאפשר לנו, צריכה לתת לנו מקום להיות גם רגילות לפעמים. מקום לנשום עמוק ולהמשיך הלאה.
אמא רגילה זה מגניב.



חן יאקה שומרון, למה לא סיפרתם לי?!

היי לך

אם זו הפעם הראשונה שלך כאן – אז היוש! ואיזה כיף שעצרת לקרוא אותי. "למה לא סיפרתם לי" הוא בלוג ההורות שלי, אבל מצד שני הוא  כבר מזמן לא רק בלוג ההורות שלי. תוכלי לקרוא כאן על כל הדברים שמעניינים אותי, מעסיקים אותי, מתסכלים אותי או מצחיקים אותי. 
בקיצור,  טוב שבאת.

ניוזלטר

אם אתן בקטע – אני מעדכנת במייל מידי פעם, כשעולה תוכן חדש. אבל לא יותר מידי.
ain't nobody got time for that

עוד תוכן

יערה ציקורל, צילום: מאיה חבקין

אמא כמוני – יערה ציקורל

מכירה את הבתים האלה שאת מסתכלת על תמונות שלהם ואומרת – זה נראה כמו בית של משפחה אמיתית, כייפית ומגניבה? ככה זה מרגיש כשאני נתקלת בפרוייקטים של יערה. וכמו הפרוייקטים שלה ככה גם היא – אמיתית, כייפית, מגניבה. ג'ינג'ית אמיתית שיכולה ליצור לך חדר משלך – וביננו, זה אחד הדברים הכי נחוצים לנו היום.

קראי עוד >>
ברידג'רטון-הדוכס ואני, ג'וליה קווין

ברידג׳רטון – הדוכס ואני

הדו קרב הנצחי בין ספר לסדרה (או סרט) שוב כאן, והפעם אין מנצחים ומפסידים. הנאה מובטחת בשני המקרים, חוויה שונה מכל אחד מהם. או במילים אחרות – הוא סבבה והכל, אבל תקראו קודם את הספר.

קראי עוד >>
צילום: ענבל כבירי

אמא כמוני – ענבל כבירי

טוב, בואי נשים את זה מייד על השולחן – ענבל גרה 10 דקות מברצלונה, מוקפת ירוק, וממרומי קומה 3 בפתח תקווה אני מקנאה בה על כך מאוד מאוד. בנוסף היא צלמת אז את יכולה לנחש איך הנופים עוברים דרך העיניים והידיים שלה. בקיצור, הנה לך עוד אמא שממש שווה להכיר.

קראי עוד >>
איור: רעות בורץ

אמא כמוני – רעות בורץ

אם החיים שלי היו מתורגמים לקומיקס, אין לי ספק שרעות הייתה זו שמאיירת אותם. היא אמא כנה, צינית, מוכשרת, מצחיקה ומרגשת. על הדרך היא תמיד עושה לי חשק להרים את העיפרון (הדיגיטלי) שלי, לחזור למקורות ולהתחיל ליצור. אבל עד שזה יקרה, שאלתי אותה כמה שאלות שסיקרנו אותי במיוחד.

קראי עוד >>

רוצה לקבל עידכונים? זה המקום:

7 מחשבות על “5 סיבות למה אני לעולם לא אהיה אמא מושלמת”

  1. וואו,טור מעולה.. מזכיר לי מאוד את עצמי כשהילדים היו צעירים יותר. מנסיון של ותיקה אין דבר כזה אמהות מושלמת . כל מקרה לגופו . מרביתנו לומדות כל יום חדש דרכים חדשות להתמודדות עם הילדים . שיהיה בהצלחה עם הבלוג מבטיחה לעקוב, (;

  2. אמא רגילה זה מגניב אש.
    וכמה שהילדון מרוויח שהוא מקבל אותך כאמא ולא איזו גברת פינטרסט.
    אימצתי את המשפט על גיל שנתיים האיום, עבור הילד!

להגיב על איילת חנינה ביטול התגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

גלילה למעלה