אז חג הסוכות הגיע, והיו לי כל כך הרבה תוכניות.
רציתי לשבת על מוצר חדש שאני רוצה לקדם בעסק, רציתי לצאת להליכות, לארגן לי אוכל כדי שאוכל להמשיך בשיגרה ולא להתפתות לכל הנישנושים שיש בחופשות וחגים, רציתי לסיים לקרוא ספר שהתחלתי, רציתי לקחת את יוני לטייל קצת בחוץ.
רציתי לכתוב כמה פוסטים אופטימיים ופחות מתבכיינים על ימים נעימים וילדים בריאים. רציתי.
רציתי לכתוב כמה פוסטים אופטימיים ופחות מתבכיינים על ימים נעימים וילדים בריאים. רציתי.
במקום זה שוב נכנסנו לסאגת חום. אז כל מה שתכננתי נזרק לפח ופינה מקום לילד חולה ששואב ממך 100% אנרגיה.
הוא אמור היה להיות בגן 3 ימים בחול המועד, וזה אמור היה להיות הזמן שלי שחיכיתי לו כל כך.
אני לא יודעת למה דווקא לשלושת הימים האלה חיכיתי, הרגשתי שאני ממש צריכה אותם בשביל עצמי.
הוא אמור היה להיות בגן 3 ימים בחול המועד, וזה אמור היה להיות הזמן שלי שחיכיתי לו כל כך.
אני לא יודעת למה דווקא לשלושת הימים האלה חיכיתי, הרגשתי שאני ממש צריכה אותם בשביל עצמי.
אני חושבת שזו הפעם הראשונה שאני באמת מתכננת ועושה לי רשימה של דברים להספיק, זה חודש חלש מאוד מבחינת לקוחות ועבודה, אז אני מנסה לנצל אותו כדי להתמקד בעסק שלי ולקדם אותו.
לפחות ניסיתי.
לפחות ניסיתי.
אחרי שהיאוש של לראות 39 מעלות במדחום כל 4 שעות עבר, ו- 3 ימים (ולילות) ללא שינה עם מיגרנה שמתלווה ברקע הצלחתי היום סוף סוף לבכות.
לא מספיק כמו שרציתי, התחשק לי בכי כזה שמפרק ומשחרר ומרים, אבל יצאה לי דמעה וחצי.
לא מספיק כמו שרציתי, התחשק לי בכי כזה שמפרק ומשחרר ומרים, אבל יצאה לי דמעה וחצי.
אבל לקחתי אותה, זה גם משהו.
היא באה מתוך תסכול ועצבים.
לא היה צריך הרבה כדי לשחרר את זה.
אני מרגישה הרבה פעמים לבד בכל העניין הזה של הורות וברגעים כאלה זה מורגש עוד יותר.
שמעון עוזר, ואני תמיד אומרת שזה שורש הבעיה – הוא עוזר. הוא עוזר כשמבקשים במקום להיות נוכח וליזום.
הוא לא ממש מבין מה לא בסדר בזה, ואני מניחה שזה קשור לגנטיקה הגברית הידועה, ואני כבר עייפה מלנסות להסביר.
הוא לא ממש מבין מה לא בסדר בזה, ואני מניחה שזה קשור לגנטיקה הגברית הידועה, ואני כבר עייפה מלנסות להסביר.
שגרה יומיומית כל כך נחוצה לי, לשקט שלי, לשפיות.
וכשהיא נשברת אני מרגישה שאני נשברת יחד איתה. בא לי לפעמים שישאלו אותי מה איתי, איך אני מרגישה, אם אני צריכה משהו. קרוב לוודאי שאני אגיד שהכל בסדר ולא צריך כלום, אבל בא לי שיזכרו שגם אני נמצאת כאן מאחורי ילד קטן ומסכן שקודח מחום.
וכן, קצת קשה לה.
