יש לי בעיה עם ספרות מקומית, היא כאילו לא מצליחה לחדור אלי. בזמן שאני מחפשת קצת אסקפיזם, מציאות מדומה להתנחל בה באמצעות הקריאה, זה מרגיש שספרות ישראלית, טובה ככל שתיהיה, לא מספקת את הבריחה הזו, היא קרובה מידי ומציאות מידי.

ואז התחלתי לקרוא את כפיות, שמשך אותי מהפעם הראשונה שנתקלתי בכריכה שלו בחנות הספרים, והמחסום שלי השתחרר.

מעבר לסיפור המהפנט, השונה והכל כך סוחף יש לספר הזה כוח כמעט מיסטי. זה ספר על אמונה בדבר הכי חשוב שקיים בעצמך. זה ספר על יחסים מכל הסוגים – יחסים בין הורים, בין חברים ובין בני זוג וההשפעה שיש לנו על הבניה שלהם ועל הסידור של האירועים בחיינו.

זה ספר שגורם לך לחשוב על קצת מעבר למובן מאליו תוך כדי שימוש בדברים הכי פשוטים שיושבים לנו מול העיניים.

 זה ספר על זוגיות מעצימה והרס עצמי. ספר של ניגודים ומלחמות פנימיות.

לא רוצה לספר לכם יותר מזה, פשוט לכו לקרוא!

עד כמה אנחנו באמת מכירים את עצמנו? וכמה רחוק נסכים ללכת כדי לממש את היכולות שלנו?

שירה לייטנר היא אשת קריירה ואם יחידנית שמצליחה לנהל את מרוץ המשוכות של חייה ביד רמה. למתבונן מבחוץ נדמה שהבעיה היחידה שלה היא הקושי למצוא זוגיות נורמלית. כשהיא פוגשת את מיכאל, הכול משתנה במהירות. היא אמנם עדיין לא מצליחה לקיים זוגיות נורמלית, אבל ההיכרות המסתורית מובילה לא רק לסיפור אהבה אלא גם לתובנות מטלטלות בנוגע למי שהיא באמת.

מיכאל מציע לשירה לעבור בעזרתו תהליך שדרכו תגלה על עצמה פרטים מהותיים שלא היתה מודעת אליהם, והיא נעתרת. כדי לתעד את התהליך היא פותחת תיבת דואר אלקטרונית שרק מיכאל יודע על קיומה, ובכל ערב הם נכנסים במקביל לתיבה, שהופכת למעין יומן זוגי. דרך התכתובת טווה לילך סיגן עלילה מפתיעה, מתוחכמת ורבת-תהפוכות.

שירה נסחפת לעולם מרתק שגורם לה לחצות גבולות בלתי-צפויים, כשברקע מהדהדות שאלות מטרידות על החלטות שהיא קיבלה בעבר, ועל מה שגרר אותה לסלול את חייה בנתיב הלא נכון. בגיל ארבעים היא האמינה שהיא כבר יודעת הכול על עצמה, אך אט-אט מתברר לה שעד היום בעצם לא היה לה מושג מי היא ומהו הכוח האמיתי שלה.