אני אתחיל בוידוי.
אם יש משהו שאני ממש אוהבת זה נשים יוצרות. ואם יש משהו שאני הכי הכי הכי אוהבת זה נשים ישראליות יוצרות. אני אוהבת לראות את ההתפתחות השקטה והאצילית שמאפיינת, בעיני, אישה יוצרת. אני אוהבת לשמוח איתה על כך הצלחה קטנה וגדולה. אני אוהבת לשאוב מהן השראה, להגיד ככה אני רוצה להיות, לשם אני רוצה להגיע.
וכך בדיוק הכרתי את רחלי שלו, האמא והפסים.
וכך בדיוק הכרתי את רחלי שלו, האמא והפסים.
נתקלתי באיור שלה בפייסבוק וכמעצבת גראפית ישר התחברתי לצד היצירתי שלה, היא מאיירת מופלאה ועושה רושם שהיא גם בחורה ואמא ממש ממש מגניבה. ככה גם אני רוצה 🙂
ומאחר ואני כל כך מעריכה נשים ישראליות יוצרות אני גם מקפידה לרכוש דווקא את התוצרים שלהן.
ולאחר כעשור בתחומי הפרגון אני יכולה להעיד שטרם התאכזבתי. נשים מביאות תוכן אחר, אמיתי ומושקע לעסק שלהן.
אז רכשתי את הספר ״רק בישראל״ שאיירה רחלי, שהוא מעין ׳איפה אפי׳ מטייל בארץ.
המטרה העיקרית הייתה שזה יהיה ספר ליוני שמאוד אוהב שאני אשאל אותו איפה כל דבר נמצא כשאנחנו מדפדפים בספרים עם הרבה ציורים. נשמע פתרון מושלם, לא?
בדיפדוף ראשוני היה לו קצת קשה, התמונות מורכבות מאוד, הפרטים קטנים והוא בעיקר היה צריך זמן להפנים את הקטע של הספר.
הייתי בטוחה שהוא קטן מידי והנחתי לזה, אבל מסתבר שזה עדיין ישב לו בתת מודע ואחרי המקלחת הוא ביקש ״אמא, אני רוצה לחפש איש כמו שסבא״ והתכוון שהוא רוצה לחפש את הרצל, כמו שקוראים לסבא שלו. הרעיון הופנם.
הייתי בטוחה שהוא קטן מידי והנחתי לזה, אבל מסתבר שזה עדיין ישב לו בתת מודע ואחרי המקלחת הוא ביקש ״אמא, אני רוצה לחפש איש כמו שסבא״ והתכוון שהוא רוצה לחפש את הרצל, כמו שקוראים לסבא שלו. הרעיון הופנם.
אז ישבתי והסברתי בכל פעם על דמות אחרת שאפשר לחפש, ועל דמויות רנדומליות שקרצו לו בין לבין.
חיפשנו וחיפשנו וככה העברנו רבע שעה בפעילות אחת של שנינו יחד, שזה שווה ערך לשעתיים בזמנים של אנשים רגילים, והיה מצחיק וכייף ונהדר.
אני חייבת לציין שאמנם המטרה העיקרית הייתה ספר ליוני אבל מצאתי את עצמי נהנת לא פחות ממנו, הוא באמת באמת נהדר.
