כשילד בן שנתיים שם לך מראה בפנים

החופש הגדול עוד לא התחיל אצלנו ובמעט הזמן שנשאר לי אני מנסה להספיק כמה שיותר עבודה, זו טעות כי אני מעמיסה על עצמי הרבה יותר ממה שאני יכולה לשאת ואז נשארת לחוצה ועצבנית וכמובן שמי שסובל מזה הכי הרבה זה יוני שמחפש גם הוא את הזמן שלי.

לפני שבועיים נסענו לתערוכת גן המפלצות במוזיאון ארץ ישראל, היה נחמד, היה מסחרי, היה חם. טיילנו בין המפלצות, צפינו ודיברנו על כל אחת, להפתעתי יוני, שבדרך כלל מפחד מבובות גדולות, לא פחד בכלל.
בין כל המפלצות הייתה מפלצת אחת עצבנית – "שנאני", היא מפלצת כועסת ששונאת הכל ועליה יוני התעכב קצת יותר מכל השאר ואז אמר "אמא, גם את לפעמים נראית ככה כועסת".

על פניו מצחיק, אבל עמוק בלב – אאוץ'! הייתי בהלם מההשוואה, ממש בהלם – ככה הוא רואה אותי? ככה אני מתנהגת?
התנצלתי בפני יוני ואמרתי לעצמי להתחיל לשים לב להתנהגות שלי. ועבר שבוע.

בסוף השבוע האחרון יוני התחיל לראשונה עם התקפי טנטרום של השתטחויות על הרצפה – זה מעולם לא קרה לפני כן, אני לא יודעת גם לשים את האצבע על מה היה שונה עכשיו אבל זה היה השיא של התקופה האחרונה שבו הוא צועק המון, זורק משחקים,לא משתף ומכה את בני הדודים שלו, ואת הקטנה ממנו בעיקר.

גן המפלצות

לא ייחסתי לזה חשיבות בהתחלה, הייתי בטוחה שזה מקנאה טבעית, בת דודה קטנה במשפחה שתופסת לו מבחינתו את המקום, לגיטימי. אנחנו יושבים ומדברים על ההתנהגות שלו המון, הוא אפילו שולח את עצמו לעונש בחדר כשהוא יודע שהוא מגזים – מה שאומר שעונשים אצלנו ממש לא משפיעים עליו. אז אנחנו בלופ שכזה – ילד מתוסכל > אמא מתוסכלת > ילד מתוסכל > אמא מתוסכלת.

גן המפלצות

ההתקפים של סוף השבוע האחרון השאירו אותי בשבת בערב מותשת יותר מדרך כלל. כל סוף השבוע צעקתי ואיימתי והענשתי ועשיתי המון דברים לא אפקטיבים בעליל – הוא בכה כל היום ואני בכיתי כל הלילה, חלמתי שאני צועקת עליו, חלמתי שאני מפחידה, שאני מפלצת.

אז אני חוזרת רגע לצורת מחשבה ריאלית כי אני יודעת שאני לא אמא-מפלצת, ומה עכשיו? האם ההתנהגות הזו שלי מפריעה לי? כן.
האם ההתנהגות של יוני מפריעה לי? כן. האם יש לי את הכלים לפתור אותה? לא.
אז כנראה שאני צריכה עזרה.

אז יש לכן טיפים בשבילי? גם לכן הילדים קראו בשמות?
ספרו לי ותזכו בחיבוק וירטואלי מנחם 🙂

 

חן יאקה שומרון, למה לא סיפרתם לי?!

היי לך

אם זו הפעם הראשונה שלך כאן – אז היוש! ואיזה כיף שעצרת לקרוא אותי. "למה לא סיפרתם לי" הוא בלוג ההורות שלי, אבל מצד שני הוא  כבר מזמן לא רק בלוג ההורות שלי. תוכלי לקרוא כאן על כל הדברים שמעניינים אותי, מעסיקים אותי, מתסכלים אותי או מצחיקים אותי. 
בקיצור,  טוב שבאת.

ניוזלטר

אם אתן בקטע – אני מעדכנת במייל מידי פעם, כשעולה תוכן חדש. אבל לא יותר מידי.
ain't nobody got time for that

עוד תוכן

ניתוח קיסרי אלקטיבי

טיפים להחלמה מניתוח קיסרי

עברתי ניתוח קיסרי ושרדתי כדי לספר. ואם אני חושבת על זה אז אפילו נהנתי (בצורה מעוותת ומוזרה שכזו). הנה כמה טיפים שיעזרו לך לעבור את הקיסרי יותר בקלות.

קראי עוד >>
giphy.com

המתנות (השוות באמת) שכל אמא טרייה תשמח לקבל

האם יש מניע חבוי בצורה לא אלגנטית בעליל מאחורי הפוסט הזה? אולי. האם אני הולכת לשלוח אותו למשפחה הקרובה בקטע של "אני רק מניחה את זה פה ותבינו מזה מה שתבינו"? לא מכחישה ולא מאשרת. ובמילים אחרות – מארז עוגות/פירות/שוקולדים זה ממש נחמד אבל החודשים האחרונים לימדו אותי שצריך לעשות מהלימונים לימונדה ומסוכרת ההריון שלי – מוחיטו.

קראי עוד >>
יערה ציקורל, צילום: מאיה חבקין

אמא כמוני – יערה ציקורל

מכירה את הבתים האלה שאת מסתכלת על תמונות שלהם ואומרת – זה נראה כמו בית של משפחה אמיתית, כייפית ומגניבה? ככה זה מרגיש כשאני נתקלת בפרוייקטים של יערה. וכמו הפרוייקטים שלה ככה גם היא – אמיתית, כייפית, מגניבה. ג'ינג'ית אמיתית שיכולה ליצור לך חדר משלך – וביננו, זה אחד הדברים הכי נחוצים לנו היום.

קראי עוד >>
ברידג'רטון-הדוכס ואני, ג'וליה קווין

ברידג׳רטון – הדוכס ואני

הדו קרב הנצחי בין ספר לסדרה (או סרט) שוב כאן, והפעם אין מנצחים ומפסידים. הנאה מובטחת בשני המקרים, חוויה שונה מכל אחד מהם. או במילים אחרות – הוא סבבה והכל, אבל תקראו קודם את הספר.

קראי עוד >>

רוצה לקבל עידכונים? זה המקום:

8 מחשבות על “כשילד בן שנתיים שם לך מראה בפנים”

  1. אוי זה פשוט אחד לאחד מה שעובר עליי בימים אלה… אני גם נעה בין תחושות שאני הופכת לאמא רעה
    ( או גרוע מזה; הופכת לאמא שלי!!!) לבין קריאה והתייעצות על הנושא בנסיון להתמודד עם המצב הזה… אין מה לומר הילדה מאתגרת לי את השפיות ברמות שלא הכרתי… שיהיה לנו המון בהצלחה בשנתים הקרובות!

  2. קודם כל – חיבוק של הזדהות. ילדים או אולי הורות לילדים – שמה מולך את המראה הכי חריפה, מדויקת, אכזרית לעיתים אבל לפעמים גם מרגשת ועמוקה שיש. יש לי שלוש הצעות בשבילך: הראשונה, תהיי סלחנית לעצמך. תהיי רכה לעצמך. אז צעקת. אז אין לך סבלנות. את לא אמורה להיות מושלמת או קדושה או מרי פופינס. העצה השניה היא סדרת הדיסקים עם הרצאות של ד"ר אנאבלה שקד, "המדריך המעשי להורה העסוק", מעולה לשמיעה באוטו, מרתק, מצחיק וגם עוזר – למי שמתחבר לשיטת אדלר. אם את מרגישה שמה שאת עושה לא אפקטיבי – זה הזמן לעשות משהו אחר ויש שם הרבה הצעות. הצעה שלישית – הספר איך לדבר כך שהילדים יקשיבו ולהקשיב כך שהילדים ידברו. זה ספר מעולה עם גישה מצוינת בעיני והמון דוגמאות. התרגום שלו לא משהו אבל כדאי להתעלות מעל ופשוט להקשיב לרעיונות ולהצעות.

    1. את פרקטית!!! נהדרת!
      ואת גם השניה שממליצה לי על ההרצאות של דר' אנאבלה שקד -בהחלט אלך לבדוק את זה!
      תודה 🙂

  3. ממליצה לך ממש על הבלוג Messy Motherhood – messymotherhood.com
    אמנדה מהממת ויש לה מלא חומר ואפילו קורס איך לא לצעוק על הילדים.
    בהצלחה! שולחת לך חבילות של חמלה. תשתמשי!

להגיב על נעמה אורבך ביטול התגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

גלילה למעלה