כל הג'אז הזה / סנונית ליס

זה מתחיל בסיוט הכי גדול שלי – שמישהו יגנוב לי את המחשב. מעבר לטרחה של לקנות חדש, להתרגל אליו, להפוך אותו לשלי, יש במחשב שלי, עד כמה שהוא כלי עבודה, את כל החיים שלי בערך. לא בערך, יש בו את כל החיים שלי, כך שמיותר לציין שמזה התבאסתי בשביל ליז.

כל הג'אז הזה הוא ספר רשת, רומן אימיילים בין "מישו", גבר תל אביבי מתוסבך, לבין ליז, קיבוצניקית צעירה שהחיים שלה משתנים בעקבות תאונה בה נהרגת החברה הכי טובה שלה.
"מישו" מקבל לידיו את המחשב של ליז ומתחיל לאיים עליה במחיקת כל התכנים שבו אם היא לא תכתוב לו 40 מכתבים שיספרו על חייה.

כל הג'אז הזה

במקרה רגיל היינו חושבים – באיזה קטע נראה לך שאני הולכת לשתף איתך פעולה? ופונים למשטרה להגיש תלונה (או מחליטים להתעלם), אבל ליז, שלא יכולה לקחת את הסיכון שהזיכרונות שלה ימחקו, מתחילה לכתוב וכך לאט לאט נחשפים פרטים וסיפורים מהחיים של השניים.

לא התחברתי מייד לספר הזה. הדמות של יסמין, החברה הטובה של ליז, עיצבנה אותי, לא היה לי כח בשבילה. היא הזכירה לי אנשים שאני משתדלת להתרחק מהם ביום יום, טראבל מייקרית שדורשת יותר מידי תשומת לב. מתישה.

בשלב הזה אני לרוב מתבאסת ומפסיקה לקרוא בהדרגתיות, אבל פה משהו היה שונה, משהו אמר לי תמשיכי. לאט לאט הבנתי שהדמות הזו מספיק שולית כדי באמת להמשיך ולהנות מהסיפור.

הרעיון מגניב, חדשני, מקורי. הוא נציג של הדור שלנו. מביא אותנו להתבונן מהצד על העולם העכשווי שלנו, על כמה אנחנו תלויים בטכנולוגיה, כמה כוח אנחנו נותנים לה בחיים שלנו. כמה האינטרנט הוא הכלי הכי חזק שיכול להיות, כמה הוא יכול להרוס וכמה הוא יכול לבנות.
זה ספר מתעתע. והסוף? אני אצטט את עצמי – "מה?! מה?! רגע….מה?!!?!". היה מפתיע 🙂

"הרחמים העצמיים, סתם ככה יצא להם שם רע. רחמים עצמיים אין פירושם תבוסתנות, לא לא! לרחם על עצמך משמעו לגלות חמלה כלפי עצמך כאשר העולם איננו עושה זאת. להיות לך לרחם, למצוא לך בתוכך מקום חמים שתוכלי לנוח ולהתחזק בו. את, חמדתי, את היא ילדתך הבכורה! האם אימא כועסת על תינוקה כאשר הוא בוכה? טוב, אני לא מומחה, אבל אני מאוד מקווה שלא. היא מחבקת אותו, שרה לו, מזינה אותו, עד שהבכי פוסק. אז רחמי על עצמך מידעלע, עד שכבר לא תזדקקי לרחמייך."

יחד עם הספר יצא גם אתר אינטרנט, עולם וירטואלי כראוי לספר שעוסק בעולם הווירטואלי שם אפשר לרכוש את הספר ישירות מהמחברת המוכשרת סנונית ליס. הוא מגיע מודפס, דיגיטלי ו – שימו לב לשיחוק המטורף – כפרק פרק לתיבת המייל שלכם מהדמויות עצמן. איזה רעיון אדיר!!!

אגב, אין לספר שום קשר ישיר למוזיקה, אבל ברור שאחרי ששומעים את השם הזה המוח שלנו מייד מתחיל לנגן…and all that jazz

https://www.youtube.com/watch?v=W_xOSaaVUi8

תקציר:

אילו יכולתם לבודד רגע אחד מחייכם, ולהפוך אותו לערסל שתוכלו לשוב ולהתכרבל בו מתי שתרצו – באיזה רגע הייתם בוחרים? מה הייתם מוכנים לעשות כדי להשיב לרשותכם את הזיכרונות היקרים לכם ביותר, אם הייתם עלולים לאבד אותם לנצח?
עם הדילמות האלה נאלצת להתמודד ליז פיין, צעירה רגילה, בת 23, עם חיים "לא כל כך רגילים", כדבריה. מסלול חייה המבטיח של ליז נקטע באופן פתאומי בעקבות תאונה, והיא מושלכת החוצה, אל החלל הריק, ללא נקודת אחיזה. יום אחד גם המחשב הנייד שלה נגנב, וזמן קצר לאחר מכן היא מקבלת מכתב סחיטה.

הסחטן, "מישו", הוא גבר תל אביבי קל לשון וקהה חושים, המחזיק בחייה הווירטואליים של ליז כבבן ערובה. הוא דורש ממנה לכתוב לו 40 מכתבים שבהם תחשוף באותנטיות מוחלטת את חייה, את מחשבותיה ואת רגשותיה. אם לא תעשה זאת, הוא מאיים כי ימחק את התכנים שבמחשב שלה: מכתבים יקרים לליבה שאין להם תחליף ויומנים שבהם תיעדה את הזיכרונות החשובים לה ביותר.

קולותיהם של ליז, של "מישו" ושל דמויות מחייהם נשזרים זה בזה בסיפור סוחף, שבמהלכו נחשפים סודות מכוננים. חליפת המכתבים ביניהם מגוללת בפני הקורא בהדרגה את סיפור חייהם המורכב מחוויות צבעוניות, מאהבות אבודות, מטרגדיות ומניסיונות להתאושש מהן.

הרומן "כל הג'אז הזה" מציג דמויות אקסצנטריות שנעות בין העולם הווירטואלי לבין המציאות הפיזית, בין נעורים לבין חידלון. הוא נע עם גלי ההדף שמותיר אחריו האובדן, ומתחקה אחר תפקיד השפה בהתמודדות עמו. במקצב ייחודי הוא מתעד ללא פשרות את שבריריות הנפש האנושית החשופה לאקראיות החיים, ומנגד – את תעצומותיה.

חן יאקה שומרון, למה לא סיפרתם לי?!

היי לך

אם זו הפעם הראשונה שלך כאן – אז היוש! ואיזה כיף שעצרת לקרוא אותי. "למה לא סיפרתם לי" הוא בלוג ההורות שלי, אבל מצד שני הוא  כבר מזמן לא רק בלוג ההורות שלי. תוכלי לקרוא כאן על כל הדברים שמעניינים אותי, מעסיקים אותי, מתסכלים אותי או מצחיקים אותי. 
בקיצור,  טוב שבאת.

ניוזלטר

אם אתן בקטע – אני מעדכנת במייל מידי פעם, כשעולה תוכן חדש. אבל לא יותר מידי.
ain't nobody got time for that

עוד תוכן

giphy.com

המתנות (השוות באמת) שכל אמא טרייה תשמח לקבל

האם יש מניע חבוי בצורה לא אלגנטית בעליל מאחורי הפוסט הזה? אולי. האם אני הולכת לשלוח אותו למשפחה הקרובה בקטע של "אני רק מניחה את זה פה ותבינו מזה מה שתבינו"? לא מכחישה ולא מאשרת. ובמילים אחרות – מארז עוגות/פירות/שוקולדים זה ממש נחמד אבל החודשים האחרונים לימדו אותי שצריך לעשות מהלימונים לימונדה ומסוכרת ההריון שלי – מוחיטו.

קראי עוד >>
יערה ציקורל, צילום: מאיה חבקין

אמא כמוני – יערה ציקורל

מכירה את הבתים האלה שאת מסתכלת על תמונות שלהם ואומרת – זה נראה כמו בית של משפחה אמיתית, כייפית ומגניבה? ככה זה מרגיש כשאני נתקלת בפרוייקטים של יערה. וכמו הפרוייקטים שלה ככה גם היא – אמיתית, כייפית, מגניבה. ג'ינג'ית אמיתית שיכולה ליצור לך חדר משלך – וביננו, זה אחד הדברים הכי נחוצים לנו היום.

קראי עוד >>
ברידג'רטון-הדוכס ואני, ג'וליה קווין

ברידג׳רטון – הדוכס ואני

הדו קרב הנצחי בין ספר לסדרה (או סרט) שוב כאן, והפעם אין מנצחים ומפסידים. הנאה מובטחת בשני המקרים, חוויה שונה מכל אחד מהם. או במילים אחרות – הוא סבבה והכל, אבל תקראו קודם את הספר.

קראי עוד >>
צילום: ענבל כבירי

אמא כמוני – ענבל כבירי

טוב, בואי נשים את זה מייד על השולחן – ענבל גרה 10 דקות מברצלונה, מוקפת ירוק, וממרומי קומה 3 בפתח תקווה אני מקנאה בה על כך מאוד מאוד. בנוסף היא צלמת אז את יכולה לנחש איך הנופים עוברים דרך העיניים והידיים שלה. בקיצור, הנה לך עוד אמא שממש שווה להכיר.

קראי עוד >>

רוצה לקבל עידכונים? זה המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

גלילה למעלה