הרבה לפני שהפכתי לאמא, הייתי דודה במשרה מלאה ל-7(!) אחיינים, ארבעה מהם הייתי רואה על בסיס יום יומי. מאז שיוני נולד התפקיד הזה קצת זז הצידה, מספר האחיינים עלה ולפחות בהרגשה שלי הפכתי להיות הרבה פחות נוכחת.
בתחילת החופש הגדול מאיה, בת 6, שאלה אותי מתי אני אקח גם אותה להצגה, כמו שלקחתי את יוני, זה עשה לי קווץ' בלב ומיד קבעתי איתה שנלך, רק אני והיא, לסרט. אבל אז תאטרון הקרון הזמינו אותי ליום החשיפה של הפסטיבל הבינלאומי לתיאטרון בובות, וכמובן שקפצתי על המציאה, הזדמנות מעולה לזמן איכות עם מאיה.
מאיה כל כך חיכתה ליום הזה, וממש התרגשה מזה שזה הולך להיות לגמרי היום שלה, רק אני והיא. אחרי מה שהרגיש כמו שבוע בפקקים הצלחנו להגיע לבית ציוני אמריקה בדיוק להצגה הראשונה "הגשם של סבא אהרון", עליה אני בהחלט יכולה להגיד – זו הצגת הילדים הכי יפה שראיתי (זוכרים שיש לי ותק של 14 שנה כדודה?).
ההצגה מבוססת על סיפרו של מאיר שלו "הגשם של סבא אהרון" והיא מספרת על שלושה סבאים שהלכו לחפש את הגשם האבוד. עם תפאורה שעשויה מארגזי קרטון בלבד וים כישרון, 3 שחקנים על הבמה הצליחו לרתק קהל שלם של ילדים, הורים, סבים, סבתות וגם דודה אחת – ההצגה הזו פונה לכולם, היא מצחיקה, שנונה ויצירתית בצורה בלתי רגילה.
עברנו עוד 3 הצגות נהדרות באותו בוקר – טיול לילי שהייתה הצגה קסומה במיוחד על ילדה קטנה שמתקשה להרדם, למה בכה הדג המשעשעתהמבוססת על סיפורי חיות של עודד בורלא ושאני חייבת לקחת גם את יוני אליה, ואת הנהג שהפך לתזמורת שבהחלט מוכיח שאין גבול לדמיון.
[pojo-slideshow id="2918"]
מה שהכי הפתיע אותי, במיוחד בהקשר של מאיה חובבת הנצנצים והנסיכות, זה עד כמה היא נהנתה. כל ההצגות כל כך שונות מעולם המופעים שהתרגלנו אליו בשנים האחרונות, הן הצגות קטנות, מינימליות, צנועות וכל כך סוחפות. הן מוכיחות שאין צורך באורות מסנוורים ותלבושות מוגזמות כדי לרגש ילדים, צריך הרבה הרבה פחות – צריך בסך הכל סיפור וקצת דימיון.
הפסטיבל הבינלאומי לתיאטרון בובות יערך השנה בירושלים בתאריכים 6-10 לאוגוסט, אז אם אתם מחפשים דרך לשעשע את הילדים בחופש ולהנות גם בעצמכם – לכו לראות.
ותודה למאיה שבזכותה חזרתי לרגע להיות ילדה. ונהנתי כל כך.
