טוב, לא ברוב הזמן בכל אופן.
אם אי פעם בזמן הקרוב אני אשקול להביא עוד ילד תזכירו לי את הבוקר בו הפרק של מיקי מאוס ב- VOD לא תאם את התמונה שמפרסמת אותו.
זה מהבקרים האלה שהוא קם ב-4 בבוקר, הפוך, ולא מפסיק לבכות. לא משנה מה. זה הפסקול הזה מסרטי האימה "איייייייייייייי". ואני מאבדת את זה.
אני הולכת לשירותים – הוא בוכה
הוא רוצה דייסה – בוכה. אני קמה להכין לו דייסה – בוכה. אני אוכלת – בוכה
בובת הפרבי שלו לא משמיעה קולות – בוכה. בובת הפרבי שלו כן משמיעה קולות – בוכה
זה מהבקרים האלה שמוציאים לך את הרוח מהמפרשים. שבא לך לעזוב הכל וללכת. לא משנה לאן, רק לא לשמוע את הבכי המקטר הזה לעוד שניה.
זה מהבקרים האלה שהראש שלך כבר מתפוצץ ואת רק רוצה שניה לעצום עיניים אבל את לא יכולה כי את צריכה להקריא לו את מיץ פטל בפעם הרביעית ברציפות (תזכורת לעצמי – לא לקנות ספרים ארוכים מידי).
זה מהבקרים האלה שאת מתפוצצת. שאת מרגישה כישלון כי את לא מצליחה להישאר מאופקת, שקולה ורגועה.
זה מהבקרים האלה שאת לא מסוגלת יותר. שבא לך לעשות ריסט, לחזור לפעם. לימים שיכולת לישון ולתפקד בצורה הגיונית ושפויה.
ואז הוא אומר לך "אמא, את עצובה? בואי, אני אביא לך חיבוק" והכל חוזר להיות הגיוני שוב.
