"אמא, אני אוהב אותך" (עכשיו תני לי מה שאני רוצה)

ליום המשפחה תכננתי לכתוב על כמה מרגשת הייתה הפעם הראשונה שיוני אמר לי "אמא, אני אוהב אותך". תכננתי לספר על החמימות הזאת בלב והדמעות של ההתרגשות, על התחושה הנפלאה, על זה ששום דבר לא משתווה לזה… ואז הבנתי שהוא משחק בי היצור הקטן הזה… הוא קלט אותי.

יום-המשפחה

הייתי בטוחה שיש לי לפחות עוד עשור עד שאני אתחיל להתמודד עם גיל ההתבגרות שלו, אבל נראה לי שטעיתי ובגדול.
'גיל שנתיים הנורא' כולם קוראים לזה, בתכלס זה יותר 'היי אמא, נכנסת למבחן של החיים שלך. בואי נבדוק כמה מהר תאבדי את השפיות'. והוא בוחן אותי. בכל שניה. בכל דקה. ואני, לרוב, מאבדת את זה.

כבר מגיל שנה וחצי אני מוצאת אותנו מתווכחים על דברים מפגרים לחלוטין החל מלמה הוא לא יכול לאכול מפית לארוחת ערב ועד למה זה מסוכן לו לקפוץ מהספה על השפיץ של השולחן.

לאחרונה גיליתי שהילד הזה שלי הוא די חכם, וגם מאוד מניפולטיבי. הוא לקח את כל החולשה הזאת שלי והוא משתמש בה.
הוא בטוח שאלה מילות קסם שאמורות לתקן ולסדר לו את הכל, שאני אסלח לו על כל הצעצועים שהוא בלגן ועל כל האוכל שזרק על הרצפה. הוא צודק. צדק.
עליתי עלייך ילד!

וזה לא שיש לי מושג מה לעשות עם העניין הזה, כן? אז אני מתחילה לקרוא כל מיני בלוגים ומאמרים על חינוך וגבולות ויוצאת יותר מבולבלת ממה שהייתי. יש כל כך הרבה שיטות וכל כך הרבה גישות אבל תגידו לי – מה לעזאזל אני אמורה לעשות עם כל זה? כן להעניש? לא להעניש? להתעלם? לכעוס? להרים את הקול? לדבר חלש ובגובה העיניים?
אומרים לי את מכירה את הילד שלך, את תדעי. ואני אומרת – אני מכירה את הילד שלי, ואין לי מושג.
אני בעיקר תוהה אם הילדים שלהן הם באמת "כאלה"? מהונדסים? מנומסים? איך אני רוצה שיוני יהיה? איך אני רוצה להיות?

אני צריכה להזכיר לעצמי בכל יום שאני לא צריכה להשוות את עצמי לאמהות אחרות. אני לא צריכה להשוות אותו לילדים אחרים.
ואני אצליח, אני בטוחה. וזה אחד הדברים הנפלאים בלהיות אמא – אנחנו מצליחות. תמיד. כי אנחנו מוכרחות. כי אנחנו באמת באמת רוצות.

אז לסיום, כי בכל זאת – יום המשפחה.
תודה יוני, על כל השיעורים. אמא אוהבת אותך גם. ומאוד.
🙂

……

פססט,
אם יש לכן טיפים בשבילי או המלצות על הרצאות וסדנאות מעניינות בנושאי הורות – אשמח לשמוע! ואפילו אודה לכן מאוד!



חן יאקה שומרון, למה לא סיפרתם לי?!

היי לך

אם זו הפעם הראשונה שלך כאן – אז היוש! ואיזה כיף שעצרת לקרוא אותי. "למה לא סיפרתם לי" הוא בלוג ההורות שלי, אבל מצד שני הוא  כבר מזמן לא רק בלוג ההורות שלי. תוכלי לקרוא כאן על כל הדברים שמעניינים אותי, מעסיקים אותי, מתסכלים אותי או מצחיקים אותי. 
בקיצור,  טוב שבאת.

ניוזלטר

אם אתן בקטע – אני מעדכנת במייל מידי פעם, כשעולה תוכן חדש. אבל לא יותר מידי.
ain't nobody got time for that

עוד תוכן

giphy.com

המתנות (השוות באמת) שכל אמא טרייה תשמח לקבל

האם יש מניע חבוי בצורה לא אלגנטית בעליל מאחורי הפוסט הזה? אולי. האם אני הולכת לשלוח אותו למשפחה הקרובה בקטע של "אני רק מניחה את זה פה ותבינו מזה מה שתבינו"? לא מכחישה ולא מאשרת. ובמילים אחרות – מארז עוגות/פירות/שוקולדים זה ממש נחמד אבל החודשים האחרונים לימדו אותי שצריך לעשות מהלימונים לימונדה ומסוכרת ההריון שלי – מוחיטו.

קראי עוד >>
יערה ציקורל, צילום: מאיה חבקין

אמא כמוני – יערה ציקורל

מכירה את הבתים האלה שאת מסתכלת על תמונות שלהם ואומרת – זה נראה כמו בית של משפחה אמיתית, כייפית ומגניבה? ככה זה מרגיש כשאני נתקלת בפרוייקטים של יערה. וכמו הפרוייקטים שלה ככה גם היא – אמיתית, כייפית, מגניבה. ג'ינג'ית אמיתית שיכולה ליצור לך חדר משלך – וביננו, זה אחד הדברים הכי נחוצים לנו היום.

קראי עוד >>
ברידג'רטון-הדוכס ואני, ג'וליה קווין

ברידג׳רטון – הדוכס ואני

הדו קרב הנצחי בין ספר לסדרה (או סרט) שוב כאן, והפעם אין מנצחים ומפסידים. הנאה מובטחת בשני המקרים, חוויה שונה מכל אחד מהם. או במילים אחרות – הוא סבבה והכל, אבל תקראו קודם את הספר.

קראי עוד >>
צילום: ענבל כבירי

אמא כמוני – ענבל כבירי

טוב, בואי נשים את זה מייד על השולחן – ענבל גרה 10 דקות מברצלונה, מוקפת ירוק, וממרומי קומה 3 בפתח תקווה אני מקנאה בה על כך מאוד מאוד. בנוסף היא צלמת אז את יכולה לנחש איך הנופים עוברים דרך העיניים והידיים שלה. בקיצור, הנה לך עוד אמא שממש שווה להכיר.

קראי עוד >>

רוצה לקבל עידכונים? זה המקום:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

גלילה למעלה