אני חיה בעולם וירטואלי, מחשב או טלפון זה לא כזה משנה לי, העיקר שיש חיבור לאינטרנט. וכמו שאתן בטח יודעות, כשאת אמא חדשה שערה בשעות שכולם ישנים החיבור הזה הכרחי יותר מתמיד. ככה התחלתי להיכנס לעולם ה-Mommy Blogs מבלי לדעת שיש בכלל עולם כזה.

חיפשתי תשובות לכל מיני תסכולים שחוויתי עם יוני ומצאתי בעיקר הרבה סיפורי חדי קרן דוהרים על קשת בענן של אמהות שלוקחות את זה בהליכה ומספיקות גם על הדרך לתקתק את הבית, לבשל צהריים ולצאת לאימון כושר. זה לא עזר כמובן.
אבל, בין לבין, מצאתי כמה פנינים בדמות אמהות שאני מודה על היום שנתקלתי בהן כי הן אלה שעשו את הדרך הזו לפני וידעו לספר לי ולכל העולם איך זה באמת. התאהבתי.

כשהתחלתי לכתוב את 'למה לא סיפרתם לי' עשיתי את זה בעיקר כי אמרו לי. מהר מאוד גיליתי שכשאני כותבת הרבה דברים נרגעים, נפטרים מעצמם, מסתדרים יותר או פחות, אבל בעיקר פחות מטרידים אותי. אז התחלתי לכתוב לעצמי, ולכתוב כאן זה סוג של לשחרר את המערכות שלי מדברים שמטרידים אותי. פסיכולוג 🙂

בפעם הראשונה שקיבלתי הודעה מאמא שכתבה לי שהמילים שלי חיזקו אותה ידעתי שזה משהו שאני חייבת, אבל בעיקר מאוד רוצה, להמשיך לעשות. אז תודה לכן שאתן קוראות ומגיבות ושולחות הודעות ומחזקות אותי – אתן עושות לי נעים בלב.

ולמה אני כותבת את כל זה? כי כשהתחלתי לכתוב את הפוסט הזה התאריך היה ה-31 באוגוסט, היום בו אנחנו מציינים את יום הבלוגים הבינלאומי! איזה כייף! ביום הזה אנחנו נוהגים לפרגן לבלוגרים אחרים שאנחנו אוהבים, רק שזה בא בסמיכות ל-1 בספטמבר ויוני החליט שהוא מעביר אותי שבוע הסתגלות מתיש + ניסיון חזרה לשגרת העבודה אצלי בסטודיו… בקיצור התעקבתי קצת 🙂
אז כן בלוג דיי, לא בלוג דיי – השנה החלטתי לפרגן לאלה שהצליחו לשנות דברים אצלי ושאני אוהבת במיוחד.

הנה רשימת האמהות שנותנות לי כח:

זו שהיא מודל חיקוי

סוזי וריל אהובתי ♥ אמא ל-2, כותבת על ילדים, אופנה וביוטי.
הכנות, החמלה, ההומור, הציניות, הרצון והצורך לשתף בהכל – טוב ורע בצורה הכי הורסת שיכולה להיות. הבחורה הזו היא אחת הבלוגריות האהובות עלי. היא זו שהוכיחה לי שצריך לפתוח נושאים שלא מדברים עליהם כי תמיד נמצא שותפים לצרה, ושזה בסדר להתלונן, וזה בסדר לצחוק על עצמנו כי זה בהחלט עדיף על לבכות, וזה בסדר גם לבכות. אנחנו באמת לא לבד בסירה הזו.
הופתעתי מאוד לגלות שכמוני, גם סוזי חולה בהריונות שלה בהיפרמזיס גרבידרום, וגם על הרגעים הקשים האלו היא מספרת בבלוג. ממליצה מאוד לעקוב אחריה גם באינסטגרם, יש לה סטוריז מצחיקים במיוחד.
הבלוג של סוזי

זו שנתנה לי סטירה

אליס ריצ'ארד, אמא ל-1, כותבת על אופנה ועל החיים.
מכירות את זה שאתן עוקבות אחרי מישהי באינסטגרם, והכל שם מדוייק, פוטוגני ומלא סטייל? אז ככה בדיוק הכרתי את אליס. ילדה טובה אמריקה. הרבה בלונד, דונאטס ובגדים שיושבים בול.
ואז גיליתי שיש לה בלוג. ואז גיליתי את סיפור החיים המטורף שלה שכולל אימוץ של ילדה חולת סרטן ובעל שנמצא בתהליכי שינוי מין. והיא? אישה מעוררת הערצה שמתמודדת עם המון חוזק וגאווה מול כל המשפחה שנטשה אותה. מישהו אמר פרופורציות?
ממליצה מאוד לעקוב אחריה, ולא רק לשם התזכורת שהחיים הם לא מה שרואים באינסטגרם.
הבלוג של אליס

זו שסגרה לי פינה בחופש הגדול

שרון גולן, אמא ל-3, כותבת על אוכל בריא לקטנטנים.
את שרון אני מכירה כבר המון זמן בכובע השני שלה כמעצבת גראפית וקולגה שאני מאוד אוהבת. בבלוג שלה אפשר למצוא המון מתכונים שמותאמים לילדים בגודל, בטקסטורה ובטעמים – אוכל של "גדולים" לילדים, הרבה טיפים וגם מוצרים מגניבים לאירגון המטבח.
קצת לפני תחילת החופש הגדול שרון יצאה באתגר קיץ בקבוצת הפייסבוק שלה, בו היא שלחה בכל תחילת שבוע רשימת מצרכים ומתכונים שסוגרים לנו את פינת ארוחת ערב ל-30 הימים הראשונים של החופש. גאוני!
אז נכון, החופש כבר נגמר והאתגר הסתיים אבל תוכלו למצוא המון רעיונות אצל שרון בבלוג.
ובנימה קצת יותר אישית, כאמא וכבעלת עסק, אני פשוט נהנית לצפות מהצד בצמיחה של שרון, בניווט בין המשפחה-עבודה-בלוג, בהשקעה, בניהול הקהילה. הכל נעשה בכל כך הרבה מסירות, הנאה (כך לפחות נראה) ואני גאה בה על כל הצלחה שלה.
הבלוג של שרון

זו שעושה את זה כל כך יפה

רעות דומיניץ, אמא ל-2, כותבת על אמהות-יצירה-השראה.
בכל מה שקשור לאמהות יצירתיות אפשר לכתוב פוסט שלם בפני עצמו, ואחרי שהייתי צריכה, ביני לבין עצמי, לסנן כל כך הרבה בלוגריות אהובות בתחום הזה אני בהחלט אכתוב על זה פוסט נפרד.
את רעות הכרתי בתיכון, מאז לא היינו בקשר במשך שנים ואז הפייסבוק עשה את שלו וחיבר וירטואלית בנינו שוב. המון השתנה 🙂
היא אמנית נייר, מתעדת כפייתית וגם ממש ממש מסודרת! ועל כל זה אפשר לקרוא בבלוג שלה. היא באמת בחורה מלאת השראה.
הבלוג של רעות נקרא 'פרוייקט אמא' ובהחלט אפשר להרגיש את האמהות שלה בכל חלק בו, זו יצירה מסוג שונה.
גם במקרה שלה אני ממליצה מאוד לבקר בחשבון האינסטגרם שלה, הוא מביא לי הרגשה של חורף בכל פעם מחדש 🙂
הבלוג של רעות

וזו שמכינה אותי לעתיד

יפית גרוברג, אמא ל-3, כותבת על יחסי הורים-מתבגרים.
אני נתפסת לבלוג ברגע שאני מרגישה שיש בו אמת, כשאני קוראת פוסט ומרגישה שאני בתוך שיחה עם חברה, כשאני מפסיקה לקרוא ברפרוף וממש מתעמקת, חוזרת אחורה לפוסטים קודמים ומנסה להתעדכן. וזה בדיוק מה שקרה לי עם הבלוג של יפית.
אני לא זוכרת בדיוק מתי הסיפור שלה תפס אותי, אבל הוא מרתק ואני ממש ממליצה לכם לקרוא עליו.
יפית היא מטפלת רגשית שכותבת על מתבגרים, ונכון שיוני עדיין לא נחשב למתבגר (למרות שזה ממש מרגיש ככה) אבל בהחלט אפשר למצוא אצלה אנקדוטות קטנות שיכולות לתפוס לגבי כל גיל, משנות צורות חשיבה ומכינות את הקרקע לעתיד שמגיע הרבה יותר מידי מהר.
הבלוג של יפית

רוצות לקרוא עוד? כתבתי המלצות על בלוגרים  שאני אוהבת ללמוד מהם גם בבלוג של 'לימונדה' הסטודיו שלי, מוזמנות לקרוא כאן.

יש לכן המלצות על בלוגריות נוספות? תכתבו לי בתגובות.
יום בלוג (או סתם יום) שמח 🙂